למרות עלייה של כ-6% בביצועי מדד ת"א 100 בשנת 2012, ירדה עלות שכר הבכירים הממוצעת בחברות הנכללות במדד לכ-3 מיליון שקל - ירידה של כ-15% בהשוואה ל-2011. כך עולה מבדיקה שערכו בחברת הייעוץ BDO זיו האפט.
"נראה כי הלחץ הציבורי הנרחב יחד עם התיקונים החוקתיים נתן את אותותיו", מסבירה ל"
גלובס" את ממצאי המחקר רו"ח קרן קיבוביץ, שותפה ומנהלת מחלקת תגמול בחברה. "תיקון 16 שהוריד את שכר הבכירים בעלי שליטה יחד עם תיקון 20, הביאו למצב בו רוב החברות לא מיהרו לתת בונוסים גבוהים לפני שיש מדיניות תגמול. לכך יש להוסיף את ההתערבות הגוברת של רשות ני"ע המבקרת את כל תהליך מתן השכר".
סקר השכר שביצעו בחברת הייעוץ כלל את השנים 2008-2012, ונבדקו בו כאמור חברות מדד ת"א 100 (בנטרול חברות דואליות שאינן מפרסמות נתונים לגבי תגמול בכיריהן). עבור כל אחת מהחברות הציבוריות שנבדקו נדגמו חמשת מקבלי התגמולים הגבוהים ביותר בחברה (390 איש), לגביהם נבחנו גם כל מרכיבי חבילת התגמול אותה הם מקבלים מהחברה בה הם מועסקים.
סך תגמול חמשת מקבלי השכר הגבוה בקרב כלל החברות שנבדקו על-ידי BDO ב-2012 עמד על כ-1.15 מיליארד שקל, המהווים כאמור, כ-3 מיליון שקל לבכיר. ובחלוקה לפי תפקידים, מקבלי השכר הגבוה ביותר הם: מנכ"ל הזוכה לעלות שכר שנתית ממוצעת של כ-4.4 מיליון שקל, יו"ר דירקטוריון שמקבל 4.12 מיליון שקל, מנכ"ל חברה קשורה וסגן יו"ר דירקטוריון כ-4 מיליון שקל, וכ-3 מיליון שקל למשנה למנכ"ל.
בניתוח הנתונים בחברות המעסיקות מעל 100 עובדים, נמצא כי שכר נושא המשרה המתוגמל ביותר, המנכ"ל, עומד על-פי 33 מהשכר הממוצע לעובד. ובהשוואה לעלות שכר המינימום במשק בשנת 2012, שכרו הממוצע של מנכ"ל חברה ציבורית הוא גבוה פי 88.
"לשוק לוקח זמן לעכל משבר"
שכר הבכירים יורד בהתמדה בשנתיים האחרונות, מאז השיא שרשם בסוף 2010. אז עמדה עלות השכר הממוצעת של בכיר בחברה ציבורית על כ-4.5 מיליון שקל. זאת, למרות שבשנת 2009 כבר ניכרו בשוק ההון המקומי - ובפרט במדד ת"א 100 - השלכותיו של המשבר הכלכלי שפרץ ב-2008. "ב-2009 הייתה בעיית תזמון של החברות", אומרת קיבוביץ. "אמנם מדד ת"א 100 ירד בחדות, אך הדבר לא בא לידי ביטוי בחבילות התגמול. לשוק לוקח זמן לעכל משבר פיננסי"
זאת ועוד, קיבוביץ מצאה כי חל קשר בין הרווח שמציגה החברה לבין שכר בכיריה, כאשר הרעה ברווחי החברות באה לידי ביטוי בשכר. כך, למשל, היא מציינת כי חברות שהיוו חלק מהמדד בשנים 2011 ו-2012 וסבלו משחיקה של כ-14% ברווחים, הציגו עלייה של 0.3% בלבד בשכר הבכירים, המהווה למעשה שחיקה ריאלית שלו. ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם הממצאים משנים קודמות: ב-2011 ירידת רווחי החברות באה לידי ביטוי בירידה של כ-23% בתגמול הממוצע, ובשנים 2009 ו-2010, בהן חל שיפור בתוצאות העסקיות של החברות בהשוואה ל-2008, עלה התגמול הממוצע לבכיר בכ-22% וב-7%, בהתאמה.
"הקשר בין הביצועים של החברות הציבוריות לתגמול בכיריהן צפוי להמשיך ולהתהדק בעיקר בשל החוק (תיקון 20 לחוק החברות א' פ') שלפיו מהיום חברה לא תוכל לתת בונוס על דעת עצמה, זה יצטרך לעבור דרך ועדת תגמול", מציינת קיבוביץ. "בשורה התחתונה, תיקון 20 עושה טוב לחברות ולנושאי המשרה הבכירים".
מנגד, לא בכל הענפים בבורסה נמצא קשר בין ביצועים לתגמול הבכירים בחברות המרכיבות את הענף. בעוד שבענפי הבנקים והתעשיה עלה המדד הענפי ב-2012, ב-23% וב-3% והתגמול הממוצע לבכיר עלה גם הוא ב-3% וב-12%, בהתאמה, בענפי הביטוח והנדל"ן ניכרת מגמה הפוכה. ענף הביטוח עלה בכ-17% ב-2012 ואילו שכר הבכירים בו ירד ב-23%, ובענף הנדל"ן שעלה באותה תקופה ב-14% נחתך שכר הבכירים ב-18%. הירידה העמוקה ביותר נרשמה בענף חיפושי הגז והנפט, שבכיריו זכו לקיצוץ ממוצע של 28% בשכרם, בעוד מדד המניות הענפי עלה ב-6%.
הבכירים מפצים את עצמם
במסגרת הבדיקה שערכו בחברת הייעוץ נבחנו גם מרכיבי חבילת התגמול לבכירים. זו מורכבת מרכיב קבוע, השכר, ורכיבים משתנים שכוללים תשלום באמצעות מניות, בונוס או מענקים.
מבדיקה זו עולה כי הרכיב הקבוע - שלא תלוי בביצועים - עולה בהדרגה כאשר ב-2012 הוא הגיע לשיא של 63% מסך חבילת התגמול (לעומת 49% בשנה הקודמת). תגמול מבוסס מניות היווה בממוצע 16% מסך חבילות התגמול לעומת שיעור של 22% ו-30% בשנים 2011 ו-2010, בהתאמה. את יתרת ה-21% בחבילה מילאו בונוסים ומענקים.
במילים אחרות, כאשר הרכיב המשתנה - כלומר, מניות ובונוסים - נהייה פחות אטרקטיבי, בעיקר בשל ביצועי החברות על-רקע ההאטה והתנודתיות בשוק, מפצים עצמם הבכירים עם עלייה ברכיב השכר הקבוע.
הדומיננטיות ההולכת וגדלה של הרכיב הקבוע מחלישה את הטענה כי באמת נוצר קשר הדוק בין ביצועי החברות לתגמול הבכירים.
"פה תיקון 20 אמור להגביר את הקשר, שכן הוא מסדיר קביעת מדיניות תגמול בכירים בהתאם לביצועי החברות בטווח הארוך. למעשה, כיום מרבית החברות לא מתגמלות לפי חישוב הטווח הארוך אלא לפי חישוב שנתי, דבר היוצר חוסר זהות בין האינטרסים של המשקיעים למנהלי החברה, כשאלו האחרונים רואים לנגד עיניהם את הטווח הקצר".
