סגן שר החוץ לשעבר, דני איילון, העיד בחקירתו במשטרה כי ימים אחדים לפני ישיבת ועדת המינויים שבה מונה זאב בן-אריה לשגריר בריגה שבלטביה, התקיימה בלשכתו פגישה משולשת, שבה השתתפו גם מנכ"ל משרד החוץ באותה עת, יוסי גל; וראש אגף משאבי אנוש והדרכה במשרד, שמעון רודד; ושבה סוכם כי הנהלת המשרד תתמוך במינויו של בן-אריה לתפקיד - כך התברר היום (ג') במהלך יום העדויות השני במשפטו של שר החוץ לשעבר, אביגדור ליברמן.

היום העידו שני עדים נוספים מטעם התביעה, מנכ"ל משרד החוץ לשעבר גל וראש אגף משאבי אנוש לשעבר רודד, ואולם כמו בשבוע שעבר - גם הפעם עדויותיהם של עדי התביעה תאמו במידה רבה את קו ההגנה של סנגורי ליברמן. מחרתיים (ה') יוקדש יום הדיונים לעדותו של איילון.

בחקירתו במשטרה אמר איילון: "קיימתי ישיבה מקדימה אצלי בחדר עם מנכ"ל המשרד, יוסי גל, וראש אגף משאבי אנוש, שמעון רודד. אפשר לבדוק את מה שאני אומר ביומן שלי וגם ביומן של גל ורודד. באותה ישיבה תיאמנו את עמדת ההנהלה של שלושתנו בוועדה וסיכמנו עבור מי אנחנו מצביעים בוועדה. זה נוהל רגיל במשרד החוץ, במיוחד בנושא מינויים".

איילון נשאל על-ידי החוקרים אם ידוע לו האם גל ורודד שוחחו עם ליברמן לפני אותה ישיבה. איילון השיב: "יוסי גל ציין בפניי בישיבת ההכנה כי ליברמן דיבר איתו וביקש ממנו לדאוג למינויו של בן-אריה. רודד ציין בפניי כי יועץ השר, שרון שלום, דיבר איתו על מינויו של בן-אריה לפני הוועדה, כדי שידאג למינוי ללטביה כשגריר ישראל".

ואולם, לאחר שחוקרי המשטרה בדקו את יומנו הממוחשב של איילון, התברר כי פגישה משולשת כזו כלל לא התקיימה - באותה פגישה השתתפו רק איילון וגל, ולא רודד.

במהלך הדיון הבוקר בבית המשפט התגלעה מחלוקת בין אנשי התביעה - עורכי הדין מיכל סייבל-דראל וערן זלר מהפרקליטות; לבין הסנגורים, עורכי הדין יעקב וינרוט, גיורא אדרת, נתי שמחוני וירון קוסטליץ מטעמו של ליברמן - בשאלה האם דבריו של איילון, שציטט דברים שאמר לו רודד, נאמרו אליבא דאיילון באותה ישיבה או בהזדמנות אחרת.

הסנגור עו"ד אדרת אמר כי אין מחלוקת שכלל לא התקיימה פגישה משולשת כזו, ולכן רודד לא יכול היה לומר את הדברים לאיילון, כפי שהעיד איילון, ואולם, התובעת עו"ד סייבל-דראל דחתה תזה זו ואמרה כי גם לפי גירסת איילון, דבריו של רודד לא נאמרו בהכרח באותה ישיבה.

יוסי גל: היכרות מינימילית

גל, איש משרד החוץ משנת 1975, מכהן כיום כשגריר ישראל בצרפת. בתקופת מינויו של בן-אריה לשגריר בלטביה שימש גל כמנכ"ל משרד החוץ.

במהלך עדותו הביע גל עלבון משאלתה של התובעת, שממנה נרמז כי עדותו מוטה לטובת ליברמן, בשל העובדה שהוא מינה אותו הן למנכ"ל והן לשגריר בפריז.

"אפילו האינסינואציה מעליבה ופוגעת", אמר גל, "זה מעליב אפילו להשיב על שאלה כזו. לא הייתה היכרות מעמיקה ביני לבין ליברמן, לא לפני המינוי שלי ולא אחריו. כל רמיזה בכיוון אחר היא מיותרת, לא ראויה להתייחסות. אני מקווה שאפילו לשוני הדיפלומטית המדודה הייתה ברורה".

גל אמר כי הן בוועדות מינויים לתפקידים זוטרים יותר במשרד החוץ, והן בוועדה למינוי ראשי נציגויות - שגרירים וקונסולים כלליים - שבהן היה חבר, שורר נוהג במשרד החוץ שלפיו נציגי הנהלת במשרד בוועדות מתכנסת לפני ישיבות הוועדה בשאיפה להגיע למועמד מוסכם מטעם ההנהלה.

עם זאת, זיכרונו של גל בגד בו בכל הנוגע לישיבות, ככל שנוהלו, בנוגע למועמדותו של בן-אריה לתפקיד השגריר בלטביה. "ברוב המקרים השאיפה הייתה להגיע למועמדות מוסכמת", אמר גל. "בהחלט יכול להיות שהתקיימה ישיבה גם לקראת ועדת המינויים הזו, אבל אני לא יכול לזכור היום".

שני העדים היום, שניהם חברי ועדת המינויים בתקופה הרלוונטית, ביקשו להגן על עמדתם המקצועית, שהיא זו שהביאה אותם לתמוך במועמדותו של בן-אריה לתפקיד השגריר. מאחר ששניהם מכהנים בתפקידים פעילים במשרד החוץ, אפשר שעדותם הושפעה גם מהערכה בדבר חזרתו האפשרית של ליברמן לתפקיד שר החוץ.

גל אמר כי מאחר שלא הכיר באופן אישי את בן-אריה, תמיכתו במינוי התבססה על המסמכים שבתיקו של בן-אריה, שהוגשו לחברי ועדת המינויים. "היות שהיכרותי עם המועמד בן-אריה הייתה ועדיין מינימלית, אני לא חושב שדרכינו הצטלבו אי-פעם. אני יכול להניח שגיבשתי את דעתי מתוך קריאת התיקים".

כשנשאל גל אם קיבל מסרים משר החוץ ליברמן בנוגע למינויים כלשהם לתפקידים במשרד החוץ, השיב כי "בתפקידי כמנכ"ל עבדתי קרוב מאוד כמתחייב עם שר החוץ. בדרך הטבע בשיחות עם שר החוץ החלפנו גם מדי פעם דעות על עובדים אלה או אחרים, אבל לא קיבלתי לא קיבלתי הנחיות או תכתיבים משר החוץ לגבי מועמדים מסוימים. לא קיבלתי תכתיבים, עלו מדי פעם הערכות של עובדים מסוימים, לעתים הסכמתי עם השר, לעתים לא". לעומת זאת, בעדותו במשטרה העיד גל כי "כמובן שפה ושם היו מסרים".

ואולם, ביחס למסרים מלשכת ליברמן ביחס למינוי בן-אריה, היה גל נחרץ יותר: "אליי לא הגיעו שום מסרים", הוא אמר. בתשובה לשאלת הסנגור אדרת אם הייתה אליו "הנחיה, בקשה, רמיזה או פנייה משר החוץ ליברמן", בעניין המינוי של בן-אריה, ענה: "התשובה היא שלילית". האם שמעת מאיילון שליברמן ביקש למנות את בן-אריה, הוא נשאל, ואמר: "לא זוכר דבר כזה".

גל ציין כי לא ידע "דבר וחצי דבר" באשר למקרה שבו הדליף בן-אריה פרטים מתוך מסמך חיקור הדין לליברמן בתקופת כהונתו כשגריר במינסק שבבלארוס. בנוסף, אמר, הוא לא הכיר את הדוח שחיבר המפקח הכללי במשרד החוץ, ויקטור הראל, על תפקודו של בן-אריה כשגריר בבלארוס.

שמעון רודד: התייעצויות על מינויים

גם עדותו של שמעון רודד, כיום שגריר ישראל בתאילנד, שתמך גם הוא במינוי בן-אריה, הייתה אפולוגטית. רודד נשאל באשר ליחסיו עם שרון שלום, אחד מאנשיו הקרובים של ליברמן, ששימש ראש המטה האישי של שר החוץ באותה תקופה.

"היו לנו התייעצויות על מינויים", אמר רודד, "למשל על השגריר בלונדון והשגריר ברומא, הוא ביקש שאתן את תמיכתי למינויים מסוימים. לרצון של כל שרי החוץ, כמי שעומדים בראש המערכת, ולתפיסת העולם של השרים לגבי השאלה את מי היו רוצים לראות בתפקידים בחו"ל, בוודאי שיש משקל", אמר רודד.

לדבר רודד, הנהלת המשרד נהגה לקיים התייעצויות לא פורמליות לפני ישיבות של ועדות מינויים. בישיבות אלה הושגה ברוב המקרים "הבנה" באשר למועמד מוסכם.

"לא זכור לי שלקראת הישיבה שבה מונה בן-אריה נהגנו אחרת", אמר רודד, "אבל לא זכורה לי הפגישה הזו ספציפית".

לשאלת התביעה אם שרון שלום או מישהו אחר פנה אליו לגבי מינוי בן-אריה, השיב: "לא זכור לי ספציפית, אבל אני לא יכול לשלול את זה על הסף".

השופטת חגית מאק-קלמנוביץ התעניינה האם - כפי שהעיד ויקטור הראל - שררה במשרד החוץ "תורה שבעל-פה" ביחס למועמדים, ששיקפה דברים שלא נכתבו בכתובים.

"אני מכיר את התורה שבעל-פה", אמר רודד, "אבל אני לא יכול לעשות עם זה כלום. זה חומר בלי ביסוס, בלי תיעוד. רכילות יש בכל מקום".