הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו ערכה אתמול (יום ב', 27.10.03) במסגרת הפורום לאחריות תקשורתית כנס בנושא סאטירה בהנחיית דידי הררי.
אפרים סידון מיוצרי 'ניקוי ראש' טען בפאנל כי סאטירה היא תמיד כנגד החזקים. קטעי הומור אודות אנשים מן השורה שאינם בעמדת כוח או סררה הם בידור ולא סאטירה.
"הומור שומר על שפיותנו, הוא בעצם כלי של מיעוטים, חלשים, להתמודד עם המציאות, לכן מוצאים לרוב בדיחות אודות מצבים של פגיעות".
אבי כהן, יוצר 'החרצופים' אמר כי הסאטירה מטבעה היא משחק על קווי הגבול. הגבולות נקבעים כל הזמן ובמלחמות בלתי פוסקות בין כותב, עורך ומשדר.
יקיר אביב, שדר תחנת 'רדיוס', טען כי למיקרופון כוח עצום ומתן כוח לשדר אין משמעו רישיון לפגוע באחר. לכן, יש להפקיד לא לפגוע באיש ואם מישהו נפגע, לדעת להתנצל.
אפרים סידון, חזר וטען כי הקהל בארץ הוא בעל נטייה גבוה להיעלבות מקטעי סאטירה. לטענת אבי כהן, הרגישות גוברת אצל קבוצות שנמצאות במאבק על מעמדן וכשיוצאים מהמאבק הרגישות פוחתת ואז ההומור מתקבל כטבעי.
בנוסף נערך מושב בנושא 'מה עשה הרדיו האזורי לחברה הישראלית?' המושב נפתח בהצגת סיכום סקרי האזנה שערכה הרשות, המצביעים על שיעורי האזנה גוברים והולכים לרדיו האזורי. כיום, רבע מכלל האוכלוסיה בגילאי 18+ מאזינים לתחנות רדיו האזורי. חיים הכט, מנכ"ל 'רדיו קול רגע' ציין את ייחודן של התחנות האזוריות ויכולת ההשפעה שלנן על סדר היום הציבורי ברשויות המקומיות. אלא, שעדיין לא נעשה מספיק על-מנת להילחם בשחיתות המקומית ולטלטל את החברה. כן, הבהיר כי הנגיעה בקהילה חייבת להיות עם מסר ואמירה חד-משמעית.
מנחת המושב, נאוה בת-צור, סמנכ"ל לענייני רדיו ברשות, חתמה את המושב באמירה שפעילותן של תחנות הרדיו האזורי יצרה מהפכה בשוק התקשורת. בעיקר שתרומתן בייצוג אזורים וקהל אשר הנושאים המעסיקים אותו אינם באים לידי ביטוי בתקשורת הארצית, ואין להם כלל נגישות אליה. תחנות הרדיו האזורי שינו את פני הרדיו בישראל במיגוון שלהן ובכך שברו את המונופול התקשורתי של התחנות הארציות.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
