יו"ר
בנק הפועלים לשעבר,
דני דנקנר, עשוי לטעון שאינו צריך להשיב להאשמות נגדו במשפט
הולילנד. כך נודע ל-News1. התביעה צפויה לסיים בשבוע הבא את חלקה במשפט, ולכן יהיה על דנקנר וסניגוריו להכריע בקרוב האם להעלות טענה זו.
דנקנר מואשם במשפט הולילנד, כי העניק שוחד ל
יעקב אפרתי - שהיה אז מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל - תמורת קידום הפשרת קרקעותיה של חברת תעשיות מלח, שהייתה אז בשליטת משפחתו. הקרקעות של החברה בעתלית נועדו לתעשיה, אך היא ביקשה להפשיר אותן לבנייה.
המדינה טוענת, כי דנקנר העביר 1.1 מיליון שקל ל
מאיר רבין - אחיינו של אפרתי - כדי שיעביר אותם לדודו. אפרתי מצידו מואשם רק בקבלת 45,000 שקל, שכן המדינה לא הצליחה למצוא ראיות לכאורה לכספים נוספים שהועברו אליו. דנקנר מואשם במתן שוחד, רישום כוזב במסמכי תאגיד ו
הלבנת הון.
סניגוריו של דנקנר - עוה"ד נבות תל-צור, יוסי בנקל,
יורם ראב"ד ורותי ליטבק - לא הספיקו לחקור את
שמואל דכנר לפני פטירתו. דכנר הוא שהעיד על כך שדנקנר נתן את כספי השוחד לרבין, ולעובדה שלא נחקר בחקירה נגדית יש משמעות מבחינת המשקל של עדותו. זוהי הסיבה המרכזית לכך שהסניגורים שוקלים לטעון, כי המדינה לא הוכיחה אפילו לכאורה את אשמתו של דנקנר ולכן אין לחייבו להשיב להאשמות ("no case to answer").
גורמים משפטיים מעריכים, כי ההתלבטות של הסניגורים נובעת בעיקר מן ההנחה שהשופט
דוד רוזן ידחה את הבקשה. הם מציינים, כי רוזן ידוע כמי שאינו אוהב בקשות מסוג זה, שממילא מתקבלות במקרים נדירים מאוד. לאורך העדויות בעניינו של דנקנר התבטא רוזן בצורה המלמדת, כי יש לו לכל הפחות תמיהות של ממש על התנהלותו של דנקנר - אם כי מובן שאין בכך כדי להצביע על דעה כלשהי שגיבש בעניינו.
סיבה נוספת היא שהחלטה של שופט לדחות בקשת "no case" מחייבת אותו לנתח את ראיות התביעה ולהצביע על כך שלכאורה הוכיחה את טענותיה - דבר העלול להקשות עליו לבחון בצורה פתוחה לחלוטין את ראיות ההגנה.