בשנים 2008-1994 תרמה משפחת צ'רני 50-45 מיליון שקל למטרות שונות ברחבי המדינה. "אם מתוך זה חטאתי ונתתי 2 מיליון שקל ליד שרה - אני מתנצל". כך אומר בציניות (יום א', 19.5.13) יזם הולילנד, הלל צ'רני, בפתיחת עדותו. הוא העיר, כי בשנים האחרונות ירד הסכום בצורה משמעותית, "קצת מתוך כעס וקצת משום שהכספים מופנים למטרות אחרות".

עוד אמר צ'רני, כי המשפחה תרמה 6 מיליון דולר (25 מיליון שקל) בשנים 2003-2001, בהן "אותו עד זומם שישב פה [שמואל דכנר] טען שאין לי כסף לשלם את אותם 350,000 שקל מפורסמים" - חלקו הנטען ב-500,000 השקלים שניתנו ליוסי אולמרט.

לדברי צ'רני, הוא היה רשאי לבנות על כל 120 הדונמים של מתחם הולילנד, בכפוף לאישור הוועדה המחוזית, ולכן ניתן היה למשל לבנות 240,000 מ"ר אם היו מאושרים 200%. עד הקמת הפרויקט היו בנויים רק כ-10,000 מ"ר, כולל המלון, דגם ירושלים, חניה ועוד. בשנת 1994, אמר, שכנעו אותו דכנר ויואב סרנה לבצע את הפרויקט לבדו, באמצעות רכוש המשפחה שהוחזר בגרמניה, לאחר שלארי סילברסטיין לא הגיע עימו להסכמות על שותפות בפרויקט.


"האיש הזה הוא הפרויקט"


על דכנר אמר צ'רני: "אני מאחל לו כל רע, גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, כי מה שעשה בחמש השנים האחרונות לחייו הוא בלתי נסלח. אבל כאשר אני שם את זה לרגע בצד, פרויקט הולילנד זה דכנר. כל האחרים היו תפאורה. הוא ראה בזה את פרויקט חייו, רתם את עצמו יום ולילה לראות שהפרויקט הזה קם. נכון: היה לו אינטרס מובהק, לפחות 1.5% [מעלות הפרויקט]. אבל האיש הזה הוא הפרויקט".

דכנר טיפל בהולילנד מול רשויות עיריית ירושלים, מול אדריכל המחוז, מול אדריכלי הפרויקט ("כדי להזיז שרטוט של רם כרמי היה צריך בולדוזר") והוא יזם את גיורה של חברת הולילנד, הוסיף צ'רני. "הוא ישב בישיבות והוא התרוצץ והוא הזיע ובזכותו הפרויקט קיים, והוא לא שילם אגורה לאיש".

עוד אמר צ'רני, כי השטח המיועד של הפרויקט היה 300,000 מ"ר כבר בתוכנית המקורית של כרמי בשנת 1995 - עוד לפני שבכלל החלו המגעים עם העירייה. תב"ע ג' שאושרה בשנת 1999 הייתה שונה לחלוטין מבחינת צורת הפרויקט והרכבו, אך השטח היה זהה, הדגיש. השינויים נעשו לבקשתם של ראש העירייה דאז, אהוד אולמרט, מהנדס העיר דאז, אורי בן-אשר, אורנה אנג'ל מהוועדה המקומית ואחרים, הוסיף. התקנון הסופי יצא רק בעקבות הישיבה במועצה הארצית, וכל טענותיו של דכנר בנוגע לשינויים במספר הדירות בפרויקט הן חסרות יסוד, אמר צ'רני.


"דוחה בשאט נפש"


סניגורו של צ'רני, עו"ד גיורא אדרת, ביקש מצ'רני להתייחס לדבריו של דכנר, לפיהם אושרו בפרויקט 1,200 אחוזי בנייה. צ'רני השיב: "העד הזומם הבין מיד שהאנשים מולם הוא יושב במשטרה ובפרקליטות אינם מבינים את שפת האדריכלות, וכשלונם היה בכך שלא הביאו מתורגמן. הסיפור התחיל מזה שדכנר אמר שהיו מותרים 25,000 מ"ר והגענו ל-300,000 מ"ר. אבל הותרו אינספור מטרים, לפי מה שהוועדה המחוזית הייתה מוצאת לנכון.

"בעדויות הראשונות שלו הוא מדבר על הרבה פחות, ואז הוא הבין שמי שיושב מולו לא מבין את השפה ומכאן הוא מגיע ל-1,200 אחוזי בנייה. אם יש לי 120 דונם, 1,200% זה 1.5 מיליון מ"ר של בנייה. אלו שהוא ישב מולם לא מבינים. הוא מצליח לשכנע אותם בקלות מדהימה. וכך יוצא השקר הגדול, הסילוף של הכותרות. בפועל יש לנו 280% בנייה בדיור, 500% במלונאות והסך המצרפי הוא 400% - וזה נמוך מהמקובל בירושלים בשנות ה-90. אבל מגרשים גדולים כאלו לא היו, ולכן אתה מסתכל על ההר ואומר: וואו, איזה פרויקט".

עוד התייחס צ'רני לדבריו של דכנר, לפיהם בתחילת 1994 אמר לצ'רני שבלי תשלומי שוחד - לא ניתן יהיה להקים את הפרויקט וצ'רני הסכים לכך. הוא אמר: "אין שוחד בהולילנד, ודאי שלא בקרב הנאשמים, וגם דכנר לא שילם שוחד. לא היה ומן הסתם גם לא יהיה. לא הייתה פגישה הזויה כמו שהעד הזומם הזה ישב ותיאר. אבל הוא חייב להמציא איזשהו טכסט ספרותי איך מגיעים לסיפור הזה.

"היעלה על הדעת שכמה חודשים אחרי שאני מתחיל את הפרויקט, יגיע אלי איש שאני לא מכיר ויגיד: אני לא יודע איזה פרויקט יהיה לנו, כי אין לנו קונספט; אני לא יודע מה מקובל בירושלים, כי לא בדקתי; אני יודע שהעיר רוצה את הפרויקט כי הוא מפתח אזור בלתי מפותח וכולם תומכים בו; אבל בכל זאת - תן לי קארט בלאנש [כרטיס פתוח] ונלך לשחד. אני אמור לשבת מולו ולראות את הפרויקט של המשפחה נותן קארט בלאנש לאיש כזה לשלם שוחד? הכתובת שלי לפרויקט עד ההגעה לפרויקט הייתה רק יואב סרנה. לכן אני דוחה את הטענה הזאת בשאט נפש".

לדברי צ'רני, הגורם מספר אחת המעכב פרויקטים בישראל הוא מינהל מקרקעי ישראל, ואת פרויקט הולילנד ניתן היה לקדם במהירות משום שהוא נבנה על קרקע פרטית. דכנר הכיר את הגורמים הרלוונטיים מתפקידיו הקודמים וכך יכול היה לקדם אותו, הוסיף. הוא גם הדגיש, כי המועצה הארצית היא שאישרה את תב"ע ג' - לא הוועדה המקומית ולא הוועדה המחוזית.