שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב,
דוד רוזן, ביקש (יום א', 26.5.13) מ
הלל צ'רני לעיין במסמך שכתב
שמואל דכנר ולהסביר אותו בישיבה הבאה, באומרו שצ'רני יתקשה להשיב עליו.
מדובר בהצעה ששלח דכנר לצ'רני בנובמבר 2001, לטיפול בהלוואות בסך 2.8 מיליון שקל שקיבל דכנר מ
הולילנד. צ'רני טען שמדובר בהלוואות שניתנו לצרכיו הפרטיים של דכנר, בעוד האחרון טען שהן היו כסות לשוחד. במכתב זה הציע דכנר לצ'רני, שהוא יוציא להולילנד חשבוניות פיקטיביות וכך יהיה לחברה כיסוי חשבונאי להוצאה זו. דכנר הציע להוסיף לסכום ההלוואות 40% לצורך גילום המס, ולכתוב בהן שהכספים ניתנו תמורת טיפולו בהשגת אישור לבניית מלון דירות, טיפול בהעתקת דגם ירושלים בימי בית שני וייעוץ בנושא עבודות פיתוח במלונות.
"לא שאלה של מה בכך"
המדינה טוענת, כי הצעה זו מלמדת שלא היה מדובר בהלוואות אישיות אותן אמור היה דכנר לפרוע, אלא אכן בכיסוי לכספי השוחד - ולכן הציע לצ'רני לקבל חשבוניות שיסתירו את ההוצאה הבלתי-חוקית. רוזן אמר לצ'רני: "אם זה נכון כל גילום המס הזה, אין לזה הסבר אחר אלא שוחד, אלא אם יש לך הסבר אחר שכל המסמך הזה הוא עורבא פרח".
צ'רני: "אדוני מתבקש לקרוא את הודעות 70 ו-71 של דכנר [במשטרה]. שם החוקרת שואלת את דכנר. אדוני צריך לשמוע את התיאור שדכנר מתאר את המסמך הזה, הוא אומר שכל הסכום הזה של ה-875 אלף שקל שולמו כשוחד למר [מתי] חותה. שהוא הכוכב הראשי של דכנר. אני טוען אחרת לחלוטין".
רוזן: "אני אומר לך שזה לא מקובל במשפטים ובטח לא במהלך חקירה נגדית, אבל אני מוכן באמת, יש לך יומיים לעיין בחומר אצלך בבית, אתה יכול לתת לי תשובה מוסברת. השאלה הזאת היא לא שאלה של מה בכך, כי זו שאלה שתתקשה לתת פה תשובה. המסמך הזה, זו הגירסה של דכנר והיא מאוד קשה".
"אין כלום, פשוט אין כלום"
התובע, עו"ד יוני תדמור, התייחס להסכם שנחתם בין דכנר לצ'רני בסוף 1999, ולפיו יקבל דכנר מדי חודש 50,000 דולר. לדבריו, דכנר אמור היה לקבל 13.2 מיליון שקל עד שנת 2004, אך בפועל קיבל 35 מיליון שקל. תדמור טען, כי ההסבר לכך הוא שחלק מהסכום היה כספי שוחד. "אתה מעביר לו סכום עתק כי אתה יודע שרק בזכותו ובזכות דרכיו הבלתי חוקיות, אתה מקבל את מבוקשך. מה שיש פה על הפרק זה שינוי הייעוד, שמתחילים לדבר עליו, של המלונות הצפוניים ליחידות דיור".
צ'רני השיב: "המאשימה צובעת וצובעת וצובעת סכומי כסף, אבל כשזה מגיע למקבלי הכסף, אין כלום, פשוט אין כלום ויושב פה איש שלהם ומגמגם ומגמגם ומגמגם ולא מצליח לייחס ולו אגורה למישהו".
איך נראית הלוואת אמת
כאשר נשאל צ'רני מדוע שילם לדכנר 100,000 דולר תמורת מה שהוגדר כנסיעה לאיתור משקיעים לפרויקט, הוא השיב: "עם כל הכבוד לכולם, אף אחד היום לא בכלל דיבר על שוחד. הם לא מתמודדים עם הבעיה. הם זורקים עלי למה הוא קיבל ביוני ולמה לא קיבל ביוני ולמה הוא קיבל בונוס ולמה הוא קיבל קדחת. הם לא הצליחו וגם לא מנסים. כל היום הזה לא מגיעים ולו להתמודדות קלושה אחת עם החומר. אז קודם כל צר לי, ואני לא חייב הסברים על ההתנהגות שלי לאף אחד.
"...אין שוחד ולא היה שוחד, הוא [דכנר] לא יכול להסביר שוחד, ואז הם [התביעה] מנסים להסביר התנהגות כאילו בהתנהגות יש רמזים לשוחד. אני נתתי לו את הכספים לפי לוח זמנים שאני רציתי, בצורה שרציתי, והוא הוציא חשבוניות מאוחר יותר".
סניגורו של צ'רני, עו"ד
גיורא אדרת, שאל רטורית: "האם בתיק של שוחד לא צריך להראות למי ניתן השוחד?". תדמור השיב: "לא צריך להראות, בוודאי כשנותנים שוחד למתווך, צ'רני בעצמו, כשחזר מההודיה שלו ב-13.4, הוא מסביר בדיוק שמרגע שהוא העביר את הכספים לדכנר במטרה שדכנר יתן אותם כשוחד, לא מעלה ולא מוריד אם נתן אותם ל[אלי] שמחיוף או כדי לבנות את הבית שלו או לקדם משהו. מבחינת התודעה של צ'רני הוא מסר את זה כשוחד".
לטענת התביעה, כאשר העניק צ'רני לדכנר הלוואה אמיתית, הוא נטל בטחונות במידת הצורך ודכנר אף פרע אותה בסופו של דבר - שני מרכיבים שאינם קיימים בהלוואות שלטענת המדינה היו כיסוי לשוחד.
