בשבוע שעבר הודעתי על פרישתי ממפלגת "העבודה". לטעמי, מסגרת מפלגתית היא רק כלי למימוש אידיאולוגיה. לאחר שהשתחררתי ממלחמת ששת-הימים, הצטרפתי לשמאל דאז - לתנועת "העולם הזה - כוח חדש" של אורי אבנרי. לאחר שאבנרי התאהב ב"1 מול 119", וסירב להתרחב עם מאירקה פעיל ואחרים, פרשתי. ב-1978 הייתי בין מקימי "שלום עכשיו", ומשם "גייס" אותי יאיר צבן למפם - נשואת געגועי מאז כמפלגת שמאל מדינית וחברתית נקיית-כפיים. הייתי בין הדוחפים לאחדה עם רצ ושינוי (של רובינשטיין) למרצ - ובדיעבד אני תוהה...
ב-2002, כאשר מצנע העמיד מועמדות לראשות "העבודה", תמכתי בכל לב ב"גנרל" שוחר-השלום האמיץ והישר הזה, פרשתי ממרצ והתפקדתי ל"עבודה", והתנדבתי לכהן כמרכז המבצעים שלו כחצי שנה. אחרי שהתפטר נשארתי ב"עבודה" (ובקשר עם מצנע) - בפרופיל נמוך תחת פרס, ובתקווה שוב תחת פרץ... לאחר שברק חזר לתפקיד היו"ר - הלכתי והשתופפתי. כחבר "העבודה" - ברק עשה הכל גם בשמי. הרגשתי הכרח לבטל את חברותי ב"עבודה". מצנע משך, ברק דחק, יהי שם מצנע מבורך...
שאלתי עצמי לאיזה "בית פוליטי" אלך, למי אפעל ואצביע. בעבר שקלתי, עם קבוצת חברים, להקים מפלגת שמאל חדשה. כתבתי שמצעה של מרצ מצוין, אך חששתי שהתאהבה ב"פוזה" של אופוזיציונית וקטנה, חסרת רצון להשפיע ויכולת לגדול; נדחיתי מהאגף הרדיקלי הפוסט-ציוני שלה, בראשות זהבה גלאון; וחרדתי שלבחירות תציג שוב גלריה שמרנית של מנהיגיה הוותיקים. לכן, בדקנו אפשרות להקים מפלגת שמאל חדשה.
חרדת הגלריה הוותיקה של מרצ התבדתה, תודה לאלי השמאל, לאחר התפטרותו האמיצה מהכנסת של יוסי ביילין, והתפטרותו חסרת-הברירה של רן כהן. נותרו החשש מאובדן היצר לאפקטיביות, והדחייה מה"גלאוניזם". רבים בשמאל אינם מסוגלים להצביע למרצ, לא כל שכן להצטרף כחברים בה, מהטעמים הנ"ל ומסיבות אחרות, כולל פסיכולוגיות. אך הקדמת הבחירות הפכה את המחשבה על הקמת מפלגה חדשה לבלתי ריאלית ואף מזיקה לשמאל. אז מה עושים? או! טוב ששאלתם... - מקימים את "חזית התקווה"!
בימים שבהם הליכוד מתקשט - עולה לי בבריאות להודות - ברשימה מרשימה של אישים, קדימה מקבלת שי (נחמן...), ו"ישראל ביתנו" מושכת ידוענים - רק השמאל יפגר? צירוף אישי-שמאל למרצ עכשיו אינו ריאלי, למרבה הצער. אבל אולי אפשר ליצור "מערך" עם מרצ - "חזית התקווה"? תארו לעצמכם שיו"ר מרצ ג'ומס (ח"כ חיים אורון), העונה לרוב מאוויי השמאל הציוני היום - המבוגר האחראי-שוחר השלום-הסוציאליסט-הדמוקרט-נקי הכפיים-הבלתי מתלהם - יציע להציג רשימה לכנסת מעין זו (השמות - על אחריותי בלבד, ואפילו לא ביקשתי רשות להזכירם): 1- ג'ומס. 2 - אישיות מ"בחוץ" כמו למשל - רב-אלוף (מיל.) אמנון ליפקין-שחק! 3 - זהבה גלאון ממרצ. 4 - שוב "חוצן"... נניח - דוד גרוסמן! 5 - אבשלום (אבו) וילן (או גברי ברגיל) ממרצ, מהקיבוץ-הארצי. 6 - "חוצן" כחתן פרס ישראל בחינוך פרופ' גבי סלומון, מחיפה. הבנתם את ה"ריצ'-רצ'", נכון? הלאה: 7 - הסופרת החרדית צביה גרינפילד ממרצ. 8 - ה"חוצן" ד"ר עאדל מנאע המזרחן המזרח-ירושלמי. 9 - הצעיר מוסי רז ממרצ (אין קשר משפחתי...), בעבר מנכ"ל "שלום עכשיו". 10 - ה"חוצן" הסופר אלי עמיר. 11 - עיסאווי ממרצ, הרו"ח מכפר-קאסם. 12 - ה"חוצנית" פרופ' תמר הרמן מ"מדד השלום". עם רשימה חדשנית, עתירת אישים בעלי מוניטין ומגוונת כזו - מי אמר ש"חזית התקווה" תגיע רק ל-12 של שולמית אלוני?! דמיוני לקוות שאורי זכי, יו"ר צעירי מרצ, ייכנס כח"כ ה-13, וה"חוצן" אלוף ((מיל.)) עמוס לפידות, לשעבר מפקד חיל האוויר, כח"כ ה-14? וממול, מפלגת העבודה מתדרדרת - בסקרים, וכנראה גם במציאות - לסיעה חד-ספרתית!
"חזית התקווה" אינה קלה לגיבוש. יהיו מתנגדים במרצ - אך ג'ומס הוא גם מנהיג הקיבוץ-הארצי, הכוח המרכזי בוועידת מרצ! ויהיו מאבקי אגו - אך מתי אין, בפוליטיקה? ויהיה בעיקר זמן קצר - אך בהיותו ידוע לכל, הוא עשוי דווקא להחליש עיכובים.
אם קדימה תזכה בבחירות, ואם חלילה "הליכוד" - בכל מקרה "העבודה" אבודה, ו"חזית התקווה" היא צו השעה! לשמאל, ולמדינת ישראל!
מה דעתכם?
