הולילנד פארק שכרה את אהוד תייר, לשעבר מהנדס העיר ירושלים, לנהל את חלקה בפרויקט הולילנד, לאחר שהפסיקה את ההתקשרות עם יואב סרנה. למרות זאת, היא המשיכה להעסיק את שמואל דכנר לטיפול בתוספת שבס בפרויקט - תוספת שלטענת דכנר ניתנה תמורת שוחד. כך עולה ממסמכים שהגישה התביעה במשפט הולילנד (יום ה', 20.6.13).

מנכ"ל פולאר נדל"ן דאז, אמנון ספרן, אמר שדכנר הועסק משום שהכיר היטב את תוכניות הפרויקט ומשום שהתמחותו של תייר הייתה בתחום הביצוע. "זו שאלה של ניהול", אמר ספרן, והשופט דוד רוזן אמר שזוהי תשובה לגיטימית. התובע, עו"ד יוני תדמור, סקר את רשימת המומחים הנוספים שהעסיקה הולילנד פארק, וספרן הסביר מדוע היה צורך גם בדכנר, באומרו שהעסיק כל מומחה בתחומו. דכנר קיבל עד שנת 2006 סכום של 6 מיליון שקל - זהה לסכום ששולם לתייר.

תדמור טען, כי כל מה שעשה דכנר בנושא שבס הוא לשלוח שני מכתבים ולתקן מכתב אחד, ולמרות זאת - הוא קיבל 240,000 דולר. ספרן השיב, כי מכתבים אלו היו רק יריית הפתיחה לצורך לשכנע את הגופים העירוניים הרבים להעניק את האישור, ולאחר מכן - להתמקח עם העירייה על דרישותיה. רוזן תהה מדוע שילמה פולאר לדכנר למרות שלטענתה לא התקבל מעולם אישור שבס, וספרן למעשה לא השיב. ספרן הוסיף, כי שילם לדכנר ללא הסכם בכתב וללא יעדים, משום שכך הוסכם; לא היו הסכמים דומים עם ספקים אחרים, אישר.


"עבודות נפרדות"


תדמור שאל מדוע קיבל דכנר תשלום נפרד תמורת תוספת שבס, כאשר עמד בתוקפו ההסכם לפיו יקבל מיליון דולר תמורת שירותיו להולילנד פארק. ספרן השיב, כי מדובר היה בעבודות נפרדות, שכן לא מדובר היה בנושא תכנוני אלא מסחרי. ספרן נשאל מדוע בחקירותיו הראשונות הרחיק את עצמו מהקשר עם דכנר ורק לאחר מכן אישר שעסק בענייניו, והשיב שלא נערך לחקירות ותיקן את עצמו במהלכן.

לטענת ספרן, דבריו של דכנר במכתב ששלח לו בנובמבר 2003 בדבר "הקשרים עם מהנדס העיר שלא כאן המקום להרחיב בהם", היו רק התרברבות על קשריו של דכנר עם אורי שטרית. עוד אמר, כי בקשתו מדכנר לשוחח עם שטרית לפני הישיבה הרשמית, הייתה תהליך מקובל של הצגת נושא חדש.


"לקבל ממנו רעיונות"


ספרן התייחס לפרויקט בית ציוני אמריקה, בו שילם דכנר לשטרית קרוב ל-200,000 שקל, ואמר ששטרית הגיע רק לישיבה אחת, לא נתן ערך מוסף, ואת רוב העבודה והתוכנית ביצע האדריכל אלישע רובין. תדמור ציין, כי פגישה זו התקיימה ביוני 2003, ודכנר דיבר על קשריו עם שטרית לאחר מכן - ומכאן שספרן ידע במה מדובר.

ספרן השיב, כי ידע שלשטרית היה מותר לעבוד מחוץ לירושלים. תדמור: "עם היזם הכי גדול בירושלים?". ספרן: "היו עוד יזמים גדולים. הכוונה שלנו הייתה לקבל ממנו רעיונות". תדמור: "רק הוא יכול לייעץ לכם? הרי את המשמעות אתה מבין". ספרן: "התייעצנו גם עם אחרים. על פגישה אחת לא שילמנו לו; על בדיקות לא משלמים. אם הייתה לזה המשכיות, אנו מסדירים את זה". תדמור: "הייתם מסדירים חוזה עם מהנדס העיר?". ספרן: "לא יודע, היינו מסדרים משהו".

בחקירה בידי סניגורו של שטרית, פרופ' קנת מן, אמר ספרן, כי ייתכן שדכנר הוא שפנה לשטרית כפי שהעיד דכנר, וכי הרעיונות שהתבקש שטרית לתת היו כיצד להתמודד עם נושא הבניין לשימור. מן הראה, כי היו פעולות נוספות בנוגע לפרויקט זה, להן לא היה ספרן מודע.

תדמור טען בהמשך הדיון, כי התשלום של 300,000 שקל ששילמה הולילנד פארק לדכנר תמורת העברת תב"ע ו', הייתה כסות לשוחד, משום ששילמה במישרין למי שעסקו בנושא. לדבריו, העובדה שספרן יידע את קלנר בסכום זניח יחסית שכזה, מלמדת שמדובר בשוחד; התשלום ניתן מראש, ללא מטלות וללא אבני דרך. ספרן השיב, כי יידע את קלנר בנושאים רבים. לדבריו, היה מקום לתשלום נפרד לדכנר, למרות שההסכם לפיו יקבל מיליון דולר היה עדיין בתוקף, משום שמדובר במטלה חדשה ונפרדת. רוזן שאל מדוע היזמים התנדבו לשלם לדכנר, וספרן חזר על תשובתו.