הרצאות מוגנות בזכויות יוצרים, גם אם לא נרשמו בידי המרצה אלא בידי אחד משומעיו. כך קובע (27.6.13) שופט בית המשפט המחוזי מרכז, יעקב שפסר.
לדברי שפסר, הגישה המקובלת היא, שהרצאה מוגנת בזכויות יוצרים גם היא איננה נקראת מן הכתב. ראשית, המרצה הכין את ההרצאה ומן הסתם עשה שימוש ברשימות כאלו ואחרות - והן ודאי מוגנות. שנית, שומעי ההרצאה רושמים אותה ברשותו של המרצה וכך "מקבעים" את זכויותיו של המרצה בה. שלישית, קיים "תנאי מכללא" בין המרצה לשומעים, המאפשר להם לרשום את הדברים אך אוסר עליהם לעשות בהם שימוש מסחרי.
"הקיבוע אינו חייב להיות על-ידי היוצר דווקא, ולעיתים היוצר עשוי לבטא את יצירתו בעל-פה, ולהסתייע באדם אחר שיקבע אותה בכתב או בדרך אחרת", מדגיש שפסר. "העובדה שאדם אחר, ובמקרה שלפנינו התלמידים, 'קיבע' את היצירה אינה הופכת את אותו אדם ליוצר, אף לא ל'יוצר במשותף'".
יתרה מזו, מוסיף שפסר: אם מוכח לבית המשפט שישנה ודאות לגבי מהותה של היצירה וניתן להיווכח בנקל בקיומה, אין צורך בעמידה דווקנית על קיבועה בכתב או בדרך אחרת. לאור כל זאת, בעוד רעיונות כידוע אינם מוגנים בזכויות יוצרים - הרצאות כן מוגנות.
הדברים נאמרים בהחלטתו של שפסר במחלוקת על השימוש בטכניקת "החשיבה ההכרתית" של המורה הרוחנית ימימה אביטל. תלמידיה של אביטל עשו שימוש ברעיונותיה, אך בנה ישעיהו - אשר ירש את זכויותיה - דרש מהם לחדול לעשות זאת, בנימוק של הפרת זכויות יוצרים. שפסר קיבל את התביעה שהגישו התלמידים
אילן הרן וחגאי איטן נגד אביטל, לאחר שקבע שהם אומנם עושים שימוש שאינו מותר בהרצאותיה של אביטל המנוחה, אך רשאים ללמד את רעיונותיה בלא להעתיק את ההרצאות. התלמידים יוצגו בידי עו"ד טוני גרינמן, ואביטל - בידי עו"ד
יורם מושקט.
