מאיר רבין עומד על כך ששמואל דכנר תרם למוסדות בית מלכה, הקשורים ל
אברהם פיינר ממועצת עיריית ירושלים, בעקבות סיועו של הרב
אלימלך פירר בעת מחלתה של בתו בשנת 1999. זאת, למרות שלפי מסמכים ועדויות שהגישה התביעה, הפגישה עם
הרב פירר הייתה רק ב-2004, והתרומות ניתנו לפניה.
בהמשך חקירתו הנגדית של רבין (יום ה', 11.7.13), הוא נשאל על קשריו עם
אלי שמחיוף, שהיה סגן ראש העירייה. בחקירתו הראשונה במשטרה הכחיש שמחיוף קשרים כספיים עם רבין, אך לאחר שבוע אמר שרבין ביקש ממנו לפרוט עבורו צ'קים משום ש"היה שרוף" בבני ברק. רבין השיב, שלא היה לו קושי לפרוט צ'קים עבור דכנר, אך היה חייב להרחיב את המעגל.
"מי נותן שוחד בסדרה של עשרה צ'קים? באותה תקופה היינו מחוסלים", טען רבין. "אני מערב את אלי החבר, לא את אלי סגן ראש העירייה. מכל מי שרק יכולתי לבקש - ביקשתי כסף. עירבתי את אבא שלי, את האח שלי, רב אחד מבני ברק. זו הייתה העבודה שלנו כל היום: לארגן כספים שדכנר יבזבז אותם".
התובע, עו"ד
ירון גולומב, טען שהכספים שקיבל שמחיוף מרבין שימשו לפרעון הלוואה שנטל שמחיוף מקופת גמ"ח, ולא נפרטו למזומן עבור דכנר. רבין אמר, כי אינו יודע כיצד התגלגלו הצ'קים הלאה, וטען שבאותה עת לא עשה שמחיוף דבר עבור פרויקט
הולילנד, פרט למשלוח מכתב לבקשת רבין ליו"ר הוועדה המחוזית, רות יוסף, בה ביקש לקדם את תוכנית הפרויקט.
גולומב טען, כי היה זה מיד לאחר שהלל צ'רני אישר להעביר לדכנר 300,000 שקל לצורכי שוחד, בעקבות מכתב בו ציין דכנר, כי צ'רני שוחח עם רבין על היקף השוחד. רבין השיב שמדובר במכתב מזויף, למרות שצ'רני אישר את מקוריותו. עוד אמר רבין, כי הוא אשר שלח ממשרדו של שמחיוף בפקס לדכנר את טיוטת הסכם היטל ההשבחה יומיים לפני שאושרה. "אולי פעם אחת תגידו לנו במה עזרו לנו בהיטל ההשבחה? שנדע במה אנחנו מואשמים!", קרא.