המדינה הוכיחה לכאורה שדני דנקנר היה מעורב במתן שוחד ליעקב אפרתי, ולפיכך עליו להשיב להאשמות נגדו במשפט הולילנד. כך קובע (יום א', 21.7.13) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, דוד רוזן.

דנקנר, לשעבר יו"ר בנק הפועלים ויו"ר תעשיות מלח, מואשם במתן שוחד של 1.1 מיליון שקל למאיר רבין עבור אפרתי, בעת שהלה כיהן כמנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל (אפרתי מואשם בקבלת 45,000 שקל בלבד אותם הצליחה המדינה לדבריה לאתר). לטענת המדינה, השוחד ניתן באמצעות רבין - אחיינו של אפרתי - כדי לקדם את הפשרתן לבנייה של קרקעות תעשיות מלח בעתלית. דנקנר טען, כי המדינה לא הוכיחה את אשמתו אפילו לכאורה ולכן ביקש שלא להשיב לאשמה (mo case to answer).

בהחלטתו מקבל רוזן במלואה את עמדת המדינה, לפיה אשמתו של דנקר הוכחה ברמה הלכאורית המחייבת אותו להשיב על ההאשמות. רוזן מדגיש, כי מדובר רק בבדיקה לצורך החלטה זו ולא בבחינה של משקל הראיות. בהקשר זה, מצביע רוזן על שורה של ראיות לכאורה המפלילות את דנקנר:

• עדותו של דנקנר במשטרה מתיישבת בנקודות רבות עם דבריו של שמואל דכנר, ובכלל זה - פנייתו לרבין כדי שיסייע מול המינהל ופגישתו יוצאת הדופן של אפרתי עימו מחוץ למשרדי המינהל.

• דנקנר אישר שרבין קיבל 1.3 מיליון שקל, אך עד כה לא עלה בידיו להסביר סכום גבוה זה. הוא גם אישר לשלם מיידית לרבין ולרו"ח שלמה בן-עמרה שהופעל על ידו - בניגוד למקובל בתעשיות מלח.

• שרון פוחס, מזכירתו של דכנר, העידה שהחשבוניות שהוציאה חברת ש.א.ד (של דכנר) לתעשיות מלח היו פיקטיביות ולמעשה לא בוצעה כל עבודה כנגדן. הדבר משלים את גירסתו של דכנר, לפיה החשבוניות היו כסות לתשלומי שוחד.

• דירקטוריון תעשיות מלח אישר את התשלום לרבין בצורה מעוררת תמיהות ורק בדיעבד, וההחלטה אינה מופיעה ברישומים המקוריים של הישיבה בה מדובר.

רוזן מסכם: "חומר הראיות שהוצג במהלך פרשת התביעה מלמד, לכאורה, על אחריותו של המבקש [דנקנר] למיוחס לו על-ידי המאשימה".