ביהמ"ש: עו"ד שלא הגיש סיכומים התרשל

התובע, גרמה צדוק, פנה אל הנתבע, עו"ד בית הלוי, על-מנת שיגיש בשמו תביעת נזיקין נגד חברת בניה גדולה אשר עובדיה גנבו אדמת חמרה מחלקתו, והשליכו בה פסולת בניה. הנתבע אכן הגיש בשם התובע תביעה נזיקית על סך 80,000 ש"ח, בגין גניבת אדמה והשלכת פסולת. לאחר קדם המשפט ושלב ההוכחות, נצטווה הנתבע להגיש סיכומי התובע לא יאוחר מיום 5.10.05. הנתבע חדל מהגשת סיכומי התובע. כתוצאה מכך נדחתה תביעתו של התובע כלפי חברת הבניה והוא אף חויב בהוצאות המשפט. התובע פנה לעו"ד אחר כדי שיערער בשמו. עקב הצורך של העו"ד הנוסף ללמוד את החומר החדש, הוגש הערעור באיחור ונמחק על הסף. התובע הגיש תביעה נזיקית כנגד הנתבע.

התובע טען כי הנתבע התרשל, הפר כלפיו חובה חקוקה וחוזה, והעמיד את סכום תביעתו על כ 130,000 ש"ח הכוללים את סכום התביעה המקורית ואת הוצאות המשפט בהם חויב. התובע טען כי הנתבע יצגו שנים רבות קודם לכן, וכי סמך עליו "בעיניים עצומות".

הנתבע טען כי לא הגיש סיכומים בתיק המקורי, וזאת היות והתביעה הייתה חסרת סיכוי וכי "כתיבת הסיכומים הייתה השחתה של נייר לריק". הנתבע טען כי התובע הציג לו מצג כוזב באשר לתוחלת התביעה, וכי בכל מקרה חו"ד שמאי קבעה כי שיעור הנזק הוא 22,000 ש"ח ולא כפי שנטען בתביעה המקורית. הנתבע טען כי לאחר סיום ישיבת ההוכחות גילה לתובע כי התביעה חסרת סיכוי וכי אין להמשיך בה לשלב הסיכומים, וכי התובע לא יכול היה לטעון כי לא ידע על כך.

בתגובה לכך טען התובע כי למרות שהיה בקשר מתמיד עם הנתבע, הובטח לו כי תביעתו מטופלת בקפידה ובאופן הטוב ביותר וכי רק לאחר שגילה באקראי כי ניתן פסק דין הדוחה את התביעה, העלה הנתבע טענות לחוסר סיכוייה. עוד הוסיף התובע כי אם לא האמין הנתבע בתביעה ובסיכוייה, היה עליו להפסיק את הייצוג וליתן לו את יומו בבית המשפט, כשהוא מיוצג ע"י פרקליט אחר, ובלבד שינוהל ההליך כהלכתו.

עוד טען הנתבע, כי הבהיר לתובע כי ללא חוות דעת של מודד, אין לו סיכוי לזכות בתביעה, ולפיכך נותר להמתין להצעת פשרה מטעם הנתבעים (הצעה קודמת ל-30,000 ש"ח סורבה ע"י התובע), או להגיש בקשה להגשת ראיות נוספות לכשתוכן חוות דעתו של המודד.

הנתבע עיגן את טענותיו בכלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, נאסר על עורך דין להעלות טענות עובדתיות בידעו שאינן אמת. לכן, מעת שהבין כי עילת התביעה שקרית, לא הייתה מוטלת עליו חובה להגיש סיכומים הטוענים ההיפך.

• עוולת הרשלנות ביחסי עו"ד לקוח - ביהמ"ש קבע כי על-מנת לקבוע כי עו"ד התרשל כלפי לקוחו יש להצביע על קיום חובה כלפי התובע להשתמש בכושר סביר, על הפרת חובה זו ועל נזק לתובע כתוצאה מהפרה זו (ת"א (תל אביב-יפו) 3154/99 ד.א. אורבן בע"מ נ' עירד אלכסנדר (פורסם בנבו)).

• חובת הזהירות המוגברת של עו"ד כלפי לקוחו - ביהמ"ש ציין כי לעו"ד חובת זהירות מוגברת כלפי לקוחו, העולה על חובת הזהירות והמיומנות הכללית של בעל מקצוע כלפי לקוחו. אמת מידה מוגברת זו יונקת חיותה מסעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, הקובע כי "במילוי תפקידו יפעל עורך הדין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות", וכן מסעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986. ביהמ"ש ציין לאור ההלכה הפסוקה כי "על עורך הדין לפעול בחריצות ובשקידה, בדבקות ובאדיקות, כאשר האינטרס של הלקוח עומד בראש מעיניו ודאגותיו של עורך הדין" (על"ע 7/73 פלוני נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד כח(1) 679, בעמוד 683; ראו בעניין זה גם עמ"מ 9/55 פלוני נ' יו"ר וחברי הוועדה המקצועית, פ"ד י' 1720, 1730; על"ע 5/78 פלוני נ' לשכת עורכי הדין, פ"ד לג(2) 586, 587).

• הלקוח לא הסכים לאי הגשת הסיכומים - השופטת ריבה ניב דחתה את טענת הנתבע ולפיה התובע הסכים לאי הגשת הסיכומים. השופטת ריבה ניב מציינת כממצא עובדתי כי התובע היה מעורב כולו בתיק, ונפגש בתדירות גבוהה עם הנתבע, וכי עמד על טענותיו וסירב להצעת פשרה מצד הנתבעים בסכום 30,000 שקלים, ועל כן לא יתכן כי ויתר על הגשת הסיכומים מרצונו. בכל מקרה אי הגשת סיכומים מהווה התרשלות.

• הנתבע היה צריך להגיש בקשה להגשת ראיות נוספות - במענה לטענת הנתבע ולפיה לא הגיש כתבי סיכומים משום שלאחר סיום שלב ההוכחות סיכויי התביעה היו "אפסיים", לדבריו, קבעה השופטת ריבה ניב כי הנתבע היה צריך להגיש בקשה להגשת ראיות נוספות טרם הגשת הסיכומים. אליבא דשופטת ניב, גם אם סיכויי הבקשה להתקבל היו נמוכים היה על הנתבע לבקש זאת מבית המשפט בתביעה המקורית, רק לשם הפרוטוקול, ולצורך הגברת סיכויי הערעור. השופטת ריבה ניב גם דחתה את אמתלת הנתבע ולפיה ראשית היה על התובע להמציא חוות דעת נוספת, ורק לאחר המצאתה היה עליו (הנתבע) לבקש הגשת ראיה נוספת טרם שלב הסיכומים. השופטת ריבה ניב ציינה כי לאור מצבו הכלכלי העגום של התובע, על הנתבע היה לחייבו בכניסה להוצאות נוספות של שכירת חוות דעת מומחה, רק לאחר הגשת בקשה להגשת ראיות נוספות. בקשה כזו, ציינה השופטת ניב, לא הוגשה.

• עו"ד שאינו מאמין בסיכויי תביעת לקוחו חייב להתפטר מיצוג - השופטת ריבה ניב קבעה כי אם הנתבע סבר כי "אינו מסוגל לכתוב סיכומי סרק", הייתה מוטלת עליו חובה להשתחרר מן הייצוג, על-מנת ליתן לתובע הזדמנות ואת מלוא יומו בבית המשפט. משלא עשה כן, הפר חובתו כלפי התובע.

• קשר סיבתי בין רשלנותו של עורך הדין לנזקו של הלקוח - השופטת ניב נפנתה לבחון באם נגרם לתובע נזק עקב התרשלות עורך הדין, וזאת עקב ההלכה הפסוקה ולפיה בתביעת רשלנות כנגד עו"ד יש להוכיח נזק. השופטת ניב ציינה את העובדה כי התביעה נדחתה עקב אי הגשת הסיכומים, ולא לגופה. השופטת ניב ציינה כי אף הנתבע ציין בכתב ההגנה שלו כי שמאי מטעם התובע העריך את נזקו של התובע בכ - 22,000 שקלים, ועל כן קבעה כי זהו אומדנו הכספי של הנזק אשר נגרם לתובע. השופטת ניב ציינה כי עצם הצעת הפשרה מצד החברה ללקוח, סותרת את טענת הנתבע כי התביעה הייתה חסרת תוחלת.

• הפרת חובה חקוקה - השופטת ריבה ניב קבעה הפר את החובה המנויה בס' 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א – 1961, ולפיה על עורך הדין לפעול בנאמנות לטובת לקוחו. השופטת ניב מצאה כי אם ניתן להשית אחריות משמעתית-עונשית בשל הפרת חובה זו, הרי שמקל וחומר ניתן להשית אחריות נזיקית בשל הפרת חובה זו. ברם, השופטת ניב קבעה כי הפיצוי בשל הפרת חובת הנאמנות 'נבלע' בתוך הפיצוי בגין ההתרשלות.

• הפרת חוזה - השופטת ניב דחתה את דרישת התובע לקבל את מלוא שכר הטרחה בחזרה שכן קבעה כי מחדל אי הגשת הסיכומים אינו יורד לשורשו של החוזה בין התובע לבין הנתבע.

השופטת ניב חייבה, כאמור, את הנתבע בפיצוי התובע בגין הנזק שנגרם לו עקב אי הגשת הסיכומים, על-סך 22,000 ש"ח. כן חייבה השופטת את הנתבע בהוצאות בהן חויב התובע בשל אי-הגשת הסיכומים בסכום של 15,000 ש"ח, וכן השיתה על הנתבע פיצוי ע"ס 5,000 ש"ח בשל עוגמת הנפש אשר נגרמה לתובע, וזאת מכוח חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970.

- בפני השופטת ריבה ניב
- התובע יוצג בפני עו"ד ד"ר סער
- הנתבע ייצג את עצמו