הרמב"ם, ההרכב המורחב, ההרתעה

כמה הערות של השופטים נעם סולברג ואליקים רובינשטיין במסגרת פסק הדין בנוגע להבניית שיקול הדעת בענישה.

המקור היהודי

סולברג אומר כי כבר ההלכה ידעה שיש להבדיל בין עונשיהם של עבריינים. הוא מצטט את דברי הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים": "דע כי גודל העונש וחומר פגיעתו או קטנו וקלות סבילותו, יהיה בבחינת ארבעה דברים: האחד, חומר העבירה. כי המעשים אשר תוצאותיהם הפסד גדול עונשן חמור, והמעשים אשר תוצאותיהם הפסד קל ומועט עונשן קל.

"והשני, ריבוי מציאותן. שהדברים המצויים יותר צריך למונען בעונש חמור, אבל מעטי המציאות - הרי עונש קל עם מיעוט מציאותן מספיק במניעתן. והשלישי, גודל ההעזה שבדבר. כי הדבר שיש לאדם העזה לעשותו, אם מפני שהתאווה מושכת אליו מאד או לתוקף ההרגל או לגודל הצער שבעזיבתו, הרי לא ימנע ממנו אם כי חשש דבר גדול. והרביעי, קלות עשיית אותה הפעולה בהעלם ובהסתר כדי שלא ירגישו בו אחרים, הרי ההרתעה מזה לא תהא כי אם בחשש עונש קשה וחמור".

הרכב מורחב

רובינשטיין רומז מה לדעתו טומן בחובו העתיד: "הדעת נותנת כי לימים ייבדק מה פעל התיקון מבחינת 'עשיית הסדר' בנושא הענישה, הן באשר להאחדה ככל הניתן בגזירת הדין בבתי המשפט והן במעגל הפנימי של התיקים. ייבחן אז בודאי האם ההשקעה הגדולה של משאבי זמן שיפוטי ושל משאבי חשיבה שהוליד התיקון היא מוצדקת, או שמא בסופו של יום 'מפטירין כדאשתקד', ו'עולם כמנהגו נוהג'. כמובן, טרם הגיעה העת להביע דעה מוצקה על כל אלה; ייתכן גם כי יבוא יום ועניינים מסוימים בתיקון יבואו להרכב מורחב בבית משפט זה".

פה אחד

עוד הערה של רובינשטיין: "כדי להבין היטב יותר עברתי אחד לאחד על הפרוטוקולים של ועדת החוקה חוק ומשפט בשנים 2011-2010, בהם נדונה הצעת החוק דיונים מעמיקים בישיבות רבות. יש לציין כי נוכחות חברי הכנסת בדיוני הוועדה הייתה דלה, היו"ר (ח"כ ד' [דוד] רותם) לעתים אף לבדו, וכן בדרך כלל עוד חבר כנסת אחד (על-פי רוב ח"כ א' [אברהם] מיכאלי) ולעתים בודדים נוספים".

כוחה של הרתעה

רובינשטיין מעיר בדרך אגב מה דעתו על ההרתעה בכלל: "אציין אגב אורחא, כי לטעמי ההרתעה האישית (סעיף 140) היא בחיי המעשה 'שיקול בעירבון מוגבל'; אומר כאן רק, כי ספק אם מי ש'נתחמם' ונתלהט כלפי זולתו בשל סכסוך כזה או אחר ובא לעבור עבירה, לעתים חמורה, יזכור באותו רגע כי נענשים על כך בחומרה; אומנם הרתעה כללית (הרתעת הרבים - סעיף 40ז) עשויה להיות יעילה יותר בנושאים כלכליים הכרוכים בענישה ממונית ואחרת, למשל, או בנושאים שהם 'מכת מדינה', שבהם עובר מפה לאוזן מסר ההחמרה".

בתי הכלא

הפיסקה האחרונה בפסק דינו של רובינשטיין: "אחזור לנקודה שעליה עמדו אנשי הסניגוריה הציבורית ואחרים, קרי, החשש להצפת ולהצפפת בתי הסוהר ולריבוי אסירים בשל הענישה המחמירה, דבר שאירע - כאמור - בארה"ב בעשורים האחרונים, ואולי נעה עתה המטוטלת לכיוון אחר, לאחר שמספרי האסירים הגיעו לרמות שלא ידעו כמותן כלל בעבר. ואולם, ראשית, בישראל לא נקבעו בסופו של יום, לפי שעה, עונשי מוצא; החוק קובע עונשי מינימום בעבירות מין, אך הצעת החוק שהביאה לתיקון 113 שונתה בהליך החקיקה, ולכן דומני, שגם חשש זה יש לראות באופן מאוזן ובשכל הישר, אשר לעולם אל ייפקד מקומו".