נדמה שנושא תהליך קבלת ההחלטות במשרד החינוך (ואולי גם בממשלה), מחייב התערבות של מבקר המדינה. מדובר בהחלטות הקובעות את פני מערכת החינוך במדינה, בכלל זה הנהגת הרפורמה 'אופק חדש'.
בגיליון האחרון של 'קו לחינוך' (27.11.08) מובאים דבריו של המדען הראשי לשעבר של משרד החינוך, פרופ' סידני שטראוס, לפיהם קבלת ההחלטות של השרה יולי תמיר והמנכ"לית שלומית עמיחי אינה מבוססת על ידע מחקרי מהארץ ומהעולם, אלא "עיקר העבודה של הנהלת המשרד הייתה כיבוי שרפות".
כאילו לחזק את הדברים אמרה מנכ"לית משרד החינוך, "...פעמים רבות צריכים ראשי המשרד לנצל חלון הזדמנויות שנפתח, ולקבל החלטה מהיום למחר. כך, למשל, הועמדה בפני שרת החינוך, יולי תמיר, האפשרות לקבל תקציב גדול מאוד מהממשלה תמורת הרפורמה בחינוך. עמיחי הוסיפה, כי שרת החינוך הייתה צריכה להחליט תוך שלושה ימים, ולכן הסתמכה על הידע שהיה לה לגבי בעיה מרכזית של מערכת החינוך שצריך לתקן - המחסור בשעות אישיות שמורה יכול להקדיש לתלמיד". לטענת עמיחי, אם שרת החינוך לא הייתה מנצלת במהירות את ההזדמנות, "היה משרד ממשלתי אחר זוכה בתקציב".
כך התקבלה ההחלטה לגבי רפורמת 'אופק חדש'. מנכ"לית משרד החינוך וגם השרה, כנראה לא רואות בכך פסול, והמוטיב הזה חוזר על עצמו שוב ושוב בדברי השרה ונציגיה.
כבר בעבר העלתי תהיות ותמיהות בנושא:
- בחודש פברואר 2008 תהיתי על מהות תשובתו של מר ציון שבת, מנהל אגף בכיר לכא"ב שכתב לי מכתב (ארבעה חודשים לאחר פנייתי לפרופ' יולי תמיר) בנושא 'אופק חדש': "בעובדה אנחנו כבר אחרי התנסות של מספר חודשים בהן הרפורמה כבר מופעלת הלכה למעשה. התגובות וההתרשמויות הינן חיוביות ביותר, אופטימיות ביותר וישנה תחושה שאכן מתרחש דבר מה חדש בחדר המורים, בכיתת הלימוד בהפסקות. ביחסים בין מורים לתלמידים ועוד." כבר אז שאלתי 'מעניין איזה סקר שביעות רצון ערך מר שבת שכתב את הדברים?!' - כנראה שום סקר .
- בחודש יולי צוטטו הדברים הבאים של פרופ' תמיר: "קפצנו למים מאוד מהר, ולא חיכינו. ברגע שקיבלנו את הכסף התחלנו", משפט שאמרה במהלך מסע הפרסום להאדרת הרפורמה 'אופק חדש'. מה למעשה הביעה שרת החינוך כשאמרה את הדברים?
- שלא נעזרנו בסטטיסטיקות מתבקשות?
- שלא בדקנו מהימנות מסקנותינו?
- שלא ראינו שמדובר בהסכם שכר בלבד?
- שלא שמנו לב שלא מדובר ברפורמה בחינוך?
- שאנחנו עלולים להתרסק, (אני מאוד מקווה שלא, כי מדובר על החינוך שלנו, על העתיד שלנו...!!!)
- שחשבנו על חיינו הקצרים בממשלה?
- שהמשפט הזה משקף את התנהלות הדברים במדינה...
- והאם אנחנו בכלל יודעים לשחות ב"מים" האלה?
- או - מה יקרה אם נגלה שאין "מים" בבריכה?....
הדברים של המדען הראשי ושל המנכ"לית אומרים שאכן לא הייתה כל חשיבה מוקדמת לגבי הרפורמה 'אופק חדש' אבל הסקת מסקנות חפוזה, אכן הייתה!
הכסף מסנוור בחודש אוקטובר האחרון פורסם ראיון עם פרופ' יולי תמיר באתר וואלה, ולמרות שהדברים כבר נאמרו על ידה בעבר ואולי משום כך, נפל אצלי סוף סוף האסימון (ואולי המצב בשוקי ההון בארץ ובעולם גרם לכך?..). פרופ' יולי תמיר דוגלת בשיטה של "נותנים - תיקחו", ולא חשוב אם ההסכם הוא טוב, רע או הרע במיעוטו.. וכך פנתה לרן ארז ולחברי ארגון המורים: "צריך להבין: במדינה הזו הכל חולף, אין דבר שהוא יציב, אז עכשיו קחו את זה כי זה מה שיש וזה עלול להתפוגג". לא האני מאמין החינוכי, גם לא תוכנית סדורה ומובנית מראש אלא הכסף (המסנוור?..), הצורך לנצל את הרגע. אפילו את הטענות כנגד התוכנית ראתה פרופ' תמיר באור חיובי: ".... זה מעורר תסיסה במערכת, תסיסה שמלמדת על חיות של מערכת...."
כדי להצדיק את ההחלטה החפוזה, מיהרה פרופ' תמיר ליישם אותה. בדברים ששלחה לאחרונה לחברי מפלגת העבודה לקראת הפריימריז, כותבת פרופ' תמיר "בשותפות היסטורית עם מר יוסי וסרמן העומד בראשות הסתדרות המורים, ארגון המורים היציג הגדול בישראל, הובלתי את רפורמת 'אופק חדש' בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים. הרפורמה פועלת היום ב-813 בתי ספר והפכה חלק בלתי נפרד ממערכת החינוך הישראלית..".
כמובן עולה גם השאלה איך קרה שיו"ר ארגון עובדים חותם על "שותפות היסטורית" עם השר הממונה על הסקטור אותו הוא מייצג? יותר מזה – ארגון העובדים האחר, ארגון המורים שהתנגד לרפורמה, למעשה נמחק באחת. הוא לא קיים. זה שחברים בו 40,000 מורים כנראה לא נחשב. ומי שאשם בכך הוא יו"ר הארגון שלא קפץ למים יחד עם השרה. גם לא נחשבת העובדה שקרוב ל-30% מהמורים חתמו על התנגדות להסכם, שלא לדבר על הדיווחים על כפיית אופק חדש.
למרות שרפורמת 'אופק חדש' החלה לפעול במערכת החינוך לפני שנה בלבד, מיהרו להחיל אותה על כל מערכת החינוך, לאחר פיילוט קצרצר וללא מחקרים מסודרים. ביוזמת שרת החינוך, יולי תמיר, אימצה הממשלה את רפורמת אופק חדש כ"תוכנית הלאומית לקידום החינוך" וביטלה החלטת ממשלה קודמת, ולפיה, "דוח דברת הוא הבסיס לתוכנית החינוך הלאומית" [אורי קשתי, הארץ].
רק לך תדע מה יהיו השלכותיו....
