|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
נאשם בהריגת נהג ישלם 300 אלף ש"ח לאלמנה
|
ממצאים שנקבעו בהליך פלילי קבילים להליך אזרחי ● נהג מונית אשר הורשע בהריגת נהג אוטובוס ישלם לאלמנתו 300 אלף ש"ח
|
ביום האירוע נהג הנתבע, שי בן צבי גלזר, במונית בשדרות שאול המלך בתל - אביב. אותה עת נהג המנוח, אמון מוריס באוטובוס של חברת "דן" אחרי המונית בה נהג הנתבע. מסכת האירועים החלה כשהנתבע עצר את מוניתו בתחנת האוטובוס בשדרות שאול המלך כדי להוריד נוסע ולהסדיר עמו התשלום. אחריו עצרה מונית נוספת. המנוח הגיע לתחנה עם האוטובוס כדי להעלות נוסעים, עמד אחרי שתי המוניות והמתין שתזוזנה כדי להמשיך בנסיעתו. ההמתנה התארכה, המונית שעמדה אחרי הנתבע נסעה אך הנתבע עדיין לא נסע והמנוח צפר לו מספר פעמים שיפנה את מקומו בתחנה. בסופו של דבר עקף המנוח את מונית הנתבע, עקיפה משמאל, אך כפי הנראה תוך סטייה ימינה לכוון המונית. הנתבע נסע בעקבות המנוח והשניים הגיעו לצומת שד' שאול המלך ודרך נמיר. בעת עצירתם ברמזור אדום יצא הנתבע מהמונית, ניגש לחלון הסגור של תא הנהג של האוטובוס וצעק על המנוח בשל כך, שלטענתו, המנוח "חתך אותו" בנסיעתו. המנוח השיב לנתבע בצעקות ולא פתח את החלון.
משהתחלף האור ברמזור לירוק החל המנוח לנסוע לכוון מסוף 2000 (תחנת הרכבת ברחוב ארלוזורוב) והנתבע נסע בעקבותיו. המנוח עצר בתחנה הסופית במסוף 2000, הוריד את נוסעי האוטובוס בתחנה והחל בסידור חפציו. הנתבע עצר את המונית בסמוך לאוטובוס, עלה לאוטובוס דרך הדלת הקדמית וניגש למנוח בעודו יושב על כסא הנהג. בשלב זה התפתחו חילופי דברים וקללות שגלשו לאלימות.
הנתבע היה גדול במימדיו וגבה קומה יחסית למנוח, היה צעיר ממנו ביותר מ-20 שנה ואף היה בעל ידע והכשרה בקרב מגע. הוא הכה את המנוח בראשו וגופו, כשהמנוח נסה להתגונן ללא הצלחה. הנתבע המשיך להכות את המנוח שהחל לדמם מראשו, גרר אותו מחוץ לאוטובוס ואף בעט בו בחזהו או בבטנו לאחר שנפל בין גלגלי האוטובוס לשפת המדרכה, עד שעוברי אורח שחלפו במקום הצליחו, לאחר מספר ניסיונות, למשוך את הנתבע הצידה כדי שיפסיק להכות את המנוח. רק אז חדל הנתבע ממעשיו.
הנתבע, הורשע בהריגת המנוח, ונידון למאסר בפועל למשך שש שנים.
|
|
במסגרת התביעה דנן עותרים התובעים לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם עקב מות המנוח. עילת התביעה כנגד הנתבע היא תקיפה ורשלנות, כשהתביעה נסמכת על ממצאי ומסקנות פסק הדין במשפט הפלילי. עילת התביעה כנגד המשטרה היא רשלנות, כשהטענה היא כי המשטרה גרמה לשיהוי במתן טיפול רפואי למנוח ובכך גרמה למותו.
|
|
- ממצאי פסק דין פלילי חלוט קבילים כראיה במשפט אזרחי - בית המשפט ציין, כי סעיף 42א לפקודת הראיות קובע שהממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי המרשיע את הנאשם יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע הוא בעל דין במשפט האזרחי. סעיף 42ג קובע שמקום בו הוגשה ראיה כאמור לא יהיה המורשע רשאי להביא ראיות לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה בהליך הפלילי, אלא ברשות בית המשפט.
- הנתבע חב בנזיקין בשל הרשעתו הפלילית - בענייננו, הנתבע הורשע בהריגת המנוח ונקבע קשר סיבתי בין תקיפת המנוח על-ידי הנתבע ובין מות המנוח. לאור כך, דין התביעה כנגד הנתבע להתקבל והנתבע חב בפיצוי עיזבון ותלויי המנוח בגין מותו.
- המשטרה אינה נושאת באחריות נזיקית למות המנוח - באשר לאחריות המשטרה, בית המשפט קבע, כי השוטרים שהגיעו למקום לא היו עדים לתקיפה ולא ידעו את פרטיה. הם פגשו במנוח כשהוא אומנם "המום" מהאירוע, באופן טבעי, אך מהלך בכוחות עצמו, מגיב לסביבה, מדבר. המנוח לא הראה כל סימני מצוקה. לאור האמור נקבע, כי לא היה על השוטרים לצפות כי המנוח סובל ממחלת לב עליה הוא עצמו לא ידע או כי הוא סובל מפגיעות פנימיות כשהוא עצמו לא התלונן על כאבים וכשלא היו סימנים המעידים על מצוקה כלשהי. התנהלות אנשי המשטרה בתחנת המשטרה הייתה ראויה ואין למצוא בפעולותיהם התרשלות כלשהי. המנוח עצמו הגיע לחקירה מרצונו ועל-פי העדפתו להגיש תלונה באופן מיידי. הוא עצמו לא התלונן, על כאבים מסוג כלשהו. לא הייתה כל השתהות בחקירתו.
לאחר כחמש דקות החל המנוח להתלונן כי אינו מרגיש טוב. מיד בשלב זה הופסקה העדות והוזעק צוות מד"א. לדעת בית המשפט לא נגרם שיהוי בלתי סביר בפינוי המנוח עקב פעולות המשטרה.
|
|
נוכח האמור, בית המשפט קבע, כי דין התביעה כנגד המשטרה להידחות. לטובת התובעים נפסקו פיצויים בסך 2,389,459 ש"ח. מסכום זה יש לנכות את סכומי הפנסיה ואת הסכומים אותם קיבלה ותקבל האלמנה מהמוסד לביטוח לאומי במסגרת קצבת תלויים. הנתבע 1 חויב לשלם לתובעת 2 סכום של 298,280 ש"ח בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 20%.
|
|
ת"א 16430/05, עזבון המנוח אמון מוריס ז"ל ואח' נ' שי בן צבי בלזר ואח'
|
|
|
הכותבים ממשרד דורון, טיקוצקי, עמיר, מזרחי, עורכי דין ונוטריון, משרד המתמחה במשפט מסחרי-מיסויי
|
|
| תאריך:
|
03/12/2008
|
|
|
עודכן:
|
03/12/2008
|
|
אלי דורון, עו"ד - יפעת גוטמן, משפטנית
|
|
נאשם בהריגת נהג ישלם 300 אלף ש"ח לאלמנה
|
|
|
בעוד שכלל הבסיס בדיני החוזים הוא ש"חוזים יש לקיים" הרי פני הדברים הם שונים כאשר אחד הצדדים לחוזה הוא הרשות השלטונית. הטעם לכך נעוץ בעובדה ש"לרשות השלטונית אין כלום משל עצמה", ואין לה כל אינטרס במובן החוזי של העניין. כשרשות שלטונית מתקשרת בחוזה היא רשאית בנסיבות מסוימות להפר אותו, שכן על הכף לא עומדים רק האינטרסים של הרשות ושל המתקשר, אלא האינטרסים של כלל הציבור, אשר עליהם הרשות השלטונית אמונה. הרשות השלטונית הינה 'נאמנת הציבור' ועל כן על המתקשר בחוזה עם רשות שלטונית להיות מודע לכך שיש צד נוסף לחוזה- הציבור בכללותו. לעיתים האינטרס של אותו ציבור עשוי להפקיע את תוקף החוזה. הכל כפי שהתרחש במקרה שלהלן.
|
|
|
|
|
תקציר- בפני בית המשפט הוגשה תביעה לתשלום תגמולי ביטוח, שבאה לעולם לאחר שהנתבעת, כלל חברה לביטוח בע"מ, סירבה לשלם לתובע, שפע ראובן, תגמולים בגין ניתוח קטרקט שנותח בעינו.
|
|
|
|
|
התובעת, הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, הנפיקה לטובת הנתבע, ורור ריאד פוליסה לביטוח רכב. השופט מנחם (מריו) קליין קבע בהחלטתו, כי הסכום ששילמה התובעת למבטחת של צד ג' כמעט זהה לסכום ההשתתפות העצמית, קיים חשש כי התובעת משיקוליה ובכדי להישאר ביחסים טובים עם המבוטחת של צד ג', בחרה להיענות בחיוב לדרישתה ולגלגל את האחריות כלפי המבוטח שישא בעלות השיפוי של צד ג' וזאת בצורת תשלום דמי השתתפות עצמית ומבלי שהוצגה כל תשתית ראייתית לחבות של הנתבעים.
|
|
|
|
|
כאשר אנו פותחים חשבון בנק ומורים לבנק את שמות מורשי החתימה, אנו הולכים לישון בשקט בידיעה שהבנק אולי המליץ לנו בעבר להשקיע בכמה קופות גמל שהתגלו כלא משתלמות, אבל עניין כזה, כמו 'מורשי חתימה' הוא בטח הקו האדום של הבנק. אז מסתבר שלא- במקרה שלהלן הבנק אישר למי שלא היה מורשה חתימה בחשבון למשוך מאות אלפי שקלים.
|
|
|
|
|
חקיקה רטרואקטיבית אסורה לפי עקרון שלטון החוק, ומכוח עקרון זה ערער המבקש שבפננו לבית המשפט העליון. הוא טען כי הנהלים החדשים של השב"ס אשר מפחיתים את היקף החופשות של אסיר שהפר את תנאי חופשתו, אינם תקפים, שכן הוא הפר את תנאי חופשתו בזמן שהנהלים הישנים, הטובים יותר, היו קיימים. במשתמע הוא טען שהסתמך על נהלים אלו וכאשר 'תכנן' את הפרת תנאי חופשתו, הסתמך על נהלים שלא יקשו עימו יתר על המידה. הנהלים החדשים, כמשתמע מטענתו, פגעו בהסתמכותו, והחלתם למפרע, לטענתו, סותרת את עיקרון איסור הרטרואקטיביות בחקיקת המשנה של הרשות. בית המשפט העליון לא התרשם, וקבע כי לעקרון איסור הרטרואקטיביות סייגים וגבולות.
|
|
|
|
|
