ארבל: כתב האישום מציג נטיות אלימות פרועות ביותר

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס בת משפחה; מעשי סדום בבת משפחה; מעשים מגונים בבת משפחה; תקיפת קטין בידי אחראי; תקיפת בן זוג; והדחת קטין לסמים. לפי העובדות המתוארות באישום הראשון שבכתב האישום, במספר הזדמנויות מאז שנת 2007 עשה הנאשם בר', ילידת 2003 הסובלת מעיכוב התפתחותי, מעשים לשם גירויו המיני. עוד נכתב באישום הראשון כי במספר הזדמנויות בראשית נישואיו השניים, הכה העורר את בניה של אשתו מנישואיה הקודמים. לפי עובדות כתב האישום השני, במהלך השנים עד לגירושיו מאשתו הראשונה, נהג העורר להכות בכוח את אשתו ולתקוף את ילדיו הקטינים. האישום השלישי מייחס לעורר עבירות מיניות נגד בתו ח', ילידת שנת 1985 ובתו א', ילידת 1983. עוד נטען כי העורר מכר לבתו ח' סמים. לפי עובדות האישום הרביעי, העורר ביצע מעשה מגונה בכוח בבתו ג', ילידת שנת 1989.

במקביל להגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים בפני בית המשפט המחוזי, אשר קיבל את הבקשה. בית המשפט המחוזי התרשם כי קיימות ראית לכאורה לקיומן של העבירות אשר מתוארות במרבית האישומים שצוינו לעיל.

בית המשפט המחוזי ציין כי קיימות גם ראיות לכאורה כי העורר ביצע עבירות אינוס רבות נגד ביתו ר'. בית המשפט המחוזי הכיר בכך שלילדה יכולת קוגניטיבית נמוכה וכושר תאור מוגבל, אולם התבסס על קביעת הפסיקה לפיה אין לזקוף לחובתם של ילדים את העובדה שאינם יכולים לפרוש סיפור שלם ורצוף ולכן ניתן להיעזר גם בכלים אחרים, כפי שעשתה הפסיכותרפיסטית אשר בדקה את הילדה. בית המשפט המחוזי קרא את התמלילים וצפה בחקירות של הילדה ר', והתרשם כי מדובר בדברים אוטנטיים הנאמרים ספונטאנית כמהלך רגיל של אירועים אשר עברו על הילדה. בית המשפט אף נתן את דעתו לאפשרות שעדותה של הילדה תזדקק לסיוע, ומצא זאת בעדויות האחרות של בנות המשיב.

סנגורו של העורר טוען כי אין די בראיות שהציגה המשיבה באשר לאישום הראשון. לדבריו, יש להטיל ספק רב באמינותה של ר', וזאת בין היתר כיוון שאינה נתמכת על ידי הודעתה של אמה; כיון שסיפרה על מעשי האינוס לכאורה רק במפגש הרביעי עם חוקרת הנוער; כיוון שלא נמצאו ממצאים רפואיים המעידים על מעשים אלו; ונוכח קביעת חוקרת הילדים כי קיים קושי לקבוע את מהימנותה. באשר לאישומים השני, השלישי והרביעי, המתבססים על עדויות ילדיו של העורר מנישואיו הראשונים, טוען הסנגור כי קיים חשש שהם מונעים מרצון לנקום בעורר. הסנגור מצביע, בין השאר, על כך שהילדים לא שיתפו אף אדם במעשים המיוחסים לעורר, גם לא את קצינות המבחן השונות שטיפלו בהם. הסנגור מפנה לכך שאין לעורר עבר פלילי, וגורס כי אין חשש לשיבוש הליכי משפט מצד העורר, כיוון שאינו נמצא בקשר עם ילדיו מנישואיו הקודמים ולא התערב בהליכי החקירה גם כאשר נחקרה בתו בעת שעדיין שהה בביתו. הסנגור מציע לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית רבו, בו אין ילדים, תחת פיקוח הרב ורעייתו.

המדינה טוענת כי קיימות עדויות רבות נגד העורר, מהן עולה דמותו כאדם אלים כלפי ילדיו וכלפי אשתו לשעבר. המדינה מדגישה כי האירועים המיוחסים לעורר נחשפו על ידי פקידת סעד, אשר הבחינה בהתנהגות חריגה של ר', הכוללת תכנים מיניים שאינם מתאימים לגילה ולרקע החרדי ממנו באה. המדינה טוענת כי אין בסיס לטענת מניע הנקמה מצד ילדיו של העורר מנישואיו הראשונים, וראייה לכך היא שהם לא פנו והתלוננו נגד העורר ביוזמתם, אלא נחקרו בעקבות חוות דעת של פקידת סעד. עוד טוענת המדינה כי עדותה של ר' מקבלת חיזוקים משמעותיים על ידי עדויות שאר ילדי העורר. נקודה זו מתחזקת, לשיטת המשיבה, נוכח העובדה שאין קשר בין משפחתו של העורר מנישואיו הראשונים למשפחתו מנישואיו השניים.

השופטת עדנה ארבל קבעה כי החלטת בית המשפט המחוזי מנומקת וכי דין הערעור להידחות. השופטת עדנה ארבל ציינה כי כתב האישום אשר הוגש נגד העורר מייחס לו עבירות חמורות ביותר כלפי קורבנות חסרי אונים. השופטת ארבל ציינה כי צפתה בקלטת עדותה של ר', והתרשמה כי קיימות ראיות לכאורה למיוחס לעורר בכתב האישום, וכי בכל מקרה מהימנותה ומשקלה של העדות יקבעו על ידי בית המשפט שישמע את הראיות. השופטת ארבל העירה כי גם אם ישנן בעיות בעדותה של ר', הרי שדי במעשים המיוחסים לעורר כנגד אשתו הראשונה ושאר ילדיו על מנת להצדיק את המשך מעצרו. השופטת ארבל קבעה כי נוכח אלה אין כל ספק כי המשיבה הציגה תשתית ראייתית לכאורית לאשמת העורר. השופטת ארבל ציינה כי חומרת העבירות המיוחסות למערער מקימות חזקה בדבר מסוכנותו, וכי יש ברמת מסוכנות זו כדי להקים עילת מעצר מתוקף חוק המעצרים.


השופטת ארבל שללה את האפשרות של חלופת מעצר, וזאת בשל חומרת המעשים אשר יוחסו לעורר. השופטת ארבל ציינה כי אין העורר יכול לשים רסן למאוויו וכי אין כל דרך להבטיח כי יעשה כן בהמשך. עוד היא מציינת כי עובדות כתב האישום מתארות בין השאר התפרצויות זעם בלתי מבוקרות, המעידות על אדם בעל נטיות אלימות פרועות ביותר, זאת ביתר שאת מקום בו אלימות זו מנותבת כלפי ילדים רכים בשנים. הבית, המקום בו אמורים להיות קטינים רכים בשנים מוגנים מכל רעה, הפך הוא עבורם לזירה של ניצול, סבל וכאב. לאור כל זאת, קבעה השופטת ארבל, אין להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר.

הערעור נדחה. המערער יושאר במעצר עד תום ההליכים

- בפני כבוד השופטת עדנה ארבל
- בשם המבקש עו"ד א' לביא
- בשם המשיבה עו"ד ל' בלומנפלד-מגד