שמחת חג הסוכות היא שמחה יתירה. האדם שליבו פועם עם קצב הולם ליבו של הטבע, חרש, זרע, קצר, אסף, והנה עתה הוא קנה לעצמו את הזכות להמתין בארץ ישראל לממטרי השמים שיכינו את שנת הקיום שתבוא והוא עולה לירושלים ומקיים "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" ( ויקרא כ"ג,מ'). כל המועדים מצווה לשמוח בהם, אולם שמחת שִׁבְעַת יָמִים מיוחדת רק לחג הסכות. לאחר השלמת המלאכה הנמשכת המצריכה השתדלות יום יומית, התמסרות בכל שעה משעות היממה, חריצות הדוחקת לפניה את הזמן כדי להוסיף ברכה עוד ועוד, אפשר לו לעמל לחגוג לא רק את חג האסיף אלא גם את הפנאי. עלים מזהיבים. נושרים. עצים עומדים בשלכת וטיפות מטר נוזלים לאורך בדיהם הערומים, נוטפים למרגלותיהם. יש להם פנאי לעצים בשלכת. זה לא ש"יש להם זמן" בלשון הביטוי העממי הרווח. הם עסוקים. עסוקים בפנאי.
