שלושת הבוררים בסכסוך בין פרופסור עדה למפרט - חוקרת ידועה בעולם בפסיכולוגיה אבולוציונית - לבין קיבוץ מעברות, נקלעו לסיטואציה חריגה וייחודית, בה הקיבוץ טוען כי פסק הביניים הנותן תוקף לפשרה בין הצדדים מהווה החלטת ביניים שאין בה סופיות, ואילו למפרט טוענת כי מדובר בפסק ביניים סופי.
בין הצדדים התגלעה מחלוקת בנוגע לסוגיית העברת הכנסות של חבר בגיל הפרישה, שהגיעה לדברי הבוררים למחוזות שאיש לא חפץ בהם, ואילולא בחרה למפרט חברת הקיבוץ להוסיף ולעסוק במחקר לאחר פרישתה לפנסיה ולא הייתה עובדת כלל, כי אז לא הייתה מחלוקת זו באה לעולם.
תחילה הודיעו הצדדים לבוררות כי הגיעו להסדר של ויתור הדדי על תביעותיהם ובמסגרתו נקבע כי למפרט מוותרת על תביעתה כנגד הקיבוץ בכל הנוגע לקצבאות הביטוח הלאומי, ומכאן ואילך תעביר לקיבוץ את קצבאותיה החודשיות. מאידך-גיסא יעביר הקיבוץ ללמפרט את הבונוסים שעוכבו בסך 35,000 שקל וזאת בנוסף לסכום של כ-70,000 שקל הרשום לזכותה בקרן מפל ואשר אותו תוכל למשוך.
הסדר הפשרה בין הצדדים, הכולל גם את ענייניה של בתה של למפרט, קיבל תוקף של פסק ביניים או חלקי של הבוררים. אולם הקיבוץ ביקש לעכב את ההליכים לאחר שהבוררים היו כבר בדרך למתן פסק בוררות סופי. זאת בטענה כי הגיעו לידיו ראיות חדשות, ביניהן בנוגע לתרמית וזיוף.
לדברי הבוררים, הם נקלעו לסיטואציה מיוחדת וחריגה בעטיה אינם יודעים כיצד להתקדם בבוררות, האם להמשיך בדרך לפסק בוררות סופי או לפנות לבית המשפט בבקשה להנחותם כיצד עליהם לנהוג, וזאת במסגרת בקשה המכונה אבעיה. הבוררים ביקשו מהצדדים להתייחס לשאלה האם יש להם סמכות "לפתוח" מחדש את פסקי הביניים שניתנו על ידם עד עתה.
הבוררים מציינים בפנייתם לבית המשפט, כי הקיבוץ דוחק בהם להמשיך בהליכי הבוררות לנוכח טיעוני התרמית והזיוף, ואף טען כי פסק הביניים ניתן על בסיס מידע מזויף ודינו להתבטל. לדעת הבוררים, הסיטואציה שנוצרה היא חריגה ולכן לעמדתם לא להם להכריע כעת בשאלה אם בסמכותם להמשיך את הדיון בבוררות או לתת פסק בוררות כולל, וזאת נוכח ההסדר בין הצדדים בדבר ויתור על טענות או תביעות אשר קיבל תוקף של פסק ביניים על ידם.
לדברי הבוררים, לא ניתן להמשיך בבוררות ללא ביטולו של הסדר זה או הפסק שניתן לו תוקף. הבוררים הדגישו כי אינם יודעים האם כללי הצדק הטבעי שהקיבוץ טוען כי חלים עליהם, מתירים להם להתעלם מהודעתה של פרופ' למפרט לקיבוצה שניתנה במחצית חודש מאי וצורפה כנספח לסיכומי הקיבוץ, במסגרתה הודתה בזיוף מסמכים.
בהודעה נאמר: "נכון זייפתי מסמכים... אבל הם לא יותר גרועים מגניבת מסמכי מס הכנסה של המדינה. בענייני עבירות פליליות אנו שווים". "אני לא לקחתי שום שקל לכיסי, עסקתי במחקר בזמן הפנסיה שלי ואיני מוכנה להתנצל על כך ולא לשלם על כך. הצדק הוא הדבר היחיד המנחה את פעולותיי".
לדעת הבוררים, מחד-גיסא סיווגה של החלטתם כפסק ביניים תחזיר את הצדדים לבית המשפט, ומאידך-גיסא המשך ניהול הבוררות יכול להתברר כהליך סרק אם בסוף הדרך יקבע בית המשפט כי אכן מדובר היה בפסק ביניים שלא בסמכות הבוררים היה לשנותו, גם לנוכח טענות בדבר תרמית או זיוף.
אשר על כן מבקשים הבוררים מבית המשפט להנחותם בסוגיה זו ולחסוך בכך התכתשויות מיותרות בהמשך הדרך.
בשולי החלטתם ציינו הבוררים כי למפרט נתנה דרור ללשונה במסגרת טיעוניה שהגיעו אליהם ואל מזכירות הקיבוץ הגם שלא בדרך המקובלת בבוררות. בין היתר: "אכן קיבלתי משכורת בשנות הפנסיה אך זו נוצלה כמעט במלואה למטרות מחקר בינלאומי ענק בו השתתפתי כחוקרת בכירה וללא מענק מחקר כלשהו".
במקום אחר נזפה למפרט בבוררים והודיעה: "אתם יכולים להחליט מה שאתם רוצים, אפשר למשל לגדוע את ידי הגונבת, המשטר הנהוג בסעודיה אינו נראה לי מוסרי פחות מזה הנהוג בקיבוץ מעברות". למפרט הוסיפה:" כאילו איינשטיין היה צריך לבקש אישור מאופנהיימר על כך שהוא באמת עוסק במחקר".
לדברי הבוררים, למפרט דחתה את המלצתם לפיה יפסקו בבוררות על דרך הפשרה בדומה לקבוע בסעיף 79 א' תוך תחימת סמכותם ב"רצפה" ו"תקרה" או גם בלעדיהן.
הבוררות בין הצדדים מתנהלת בפני הבוררים יעקב דרומי, עירית חיון ומיכל קראוס. למפרט מיוצגת על-ידי משרד פרופ'
דוד ליבאי מן ושות' ואילו הקיבוץ על-ידי עו"ד נירה דגני.
