"מהרגע בו פרויקט
הולילנד הוצג בפני, חשבתי שהוא בעל חשיבות לירושלים. אהבתי שלקראת היובל לישראל והמילניום ייבנו חדרי מלון, זה היה בעיני נדבך מאוד משמעותי, עם תועלות מאוד משמעותיות לירושלים. דובר על מאות יחידות דיור לאוכלוסיה חילונית חזקה, שמאוד רציתי שתגיע לירושלים". כך אומר (יום א', 29.9.13) ראש הממשלה לשעבר,
אהוד אולמרט, בפתח עדותו במשפט הולילנד.
לדברי אולמרט, הוא סבר שיש מקום לפתח ולבנות באזור הבלתי-מנוצל של הולילנד, "ולא שיניתי מדעתי. אני לא מתייחס כרגע לשינויים שחלו, שזה כבר סיפור אחר. הפרויקט כפרויקט - כל המכלול הזה נראה לי דבר נכון, בעיתו ובהחלט תמכתי בו", הוסיף. אולמרט אמר, כי תמך בפרויקט למרות הבעיות הצפויות בו, משום שאין פרויקט ללא בעיות - והוא עצמו הצביע בזמן אמת על החלקים בו שלא נראו לו.
על יחסיו עם
שמואל דכנר אמר אולמרט, כי הם היו כמו עם יזמים רבים אחרים. "הוא היה פעלתן מאוד, הוא היה עקשן מאוד לגבי הדברים שהוא רצה. דלתי הייתה פתוחה בפניו. בכל פעם שהיה נדמה לי שיש צורך בהתערבות - פעלתי. מעולם לא נוצרו בינינו קשרי חברות אינטימיים". לדבריו, התמונות בהן הוא נראה מחובק עם דכנר היו שגרתיות לחלוטין, ובצורה זו הצטלם עם מאות ואולי אלפי אנשים. חילופי הברכות בינו לדין דכנר היו שגרתיים, וכך גם הפרחים והשוקולד ששיגר לו דכנר עם חזרתו לממשלה בשנת 2003.
אולמרט הוסיף: "דכנר לפי מה שאנחנו יודעים עליו היום, זה לא אותו דכנר שהגיע אז כיזם של פרויקט וכמי שמייצג משפחה מאוד מכובדת בירושלים, ולכן לא יכולתי לומר עליו אז את מה שיש לי לומר עליו היום". לדברי אולמרט, יחסיו עם דכנר לא היו כמו היחסים שפיתח עם
אלפרד אקירוב, האחים זיסאפל והאחים ישראל; האחרונים אף תרמו לבקשתו לבית"ר ירושלים.
אולמרט אמר, כי תרומות של יזמים לצרכים ציבוריים בירושלים לא היו תופעה חריגה. כך למשל תרם תד אריסון להקמת בית ספר קונסרבטיבי במרכז העיר, לצד הקמת פרויקט בעיר ולצד תרומות שלו לאולמרט בהתמודדות על ראשות הליכוד. פרטנר תרמה לבקשתו לפסטיבל הסרטים בירושלים, לצד הקמת אנטנות בעיר. סלקום הייתה במשך מספר שנים נותנת החסות הראשית לבית"ר ירושלים "ואני הייתי אחד השושבינים הראשיים לעניין הזה".
על היחסים בין דכנר ל
שולה זקן אמר אולמרט, כי הם היו ידידותיים ודמו ליחסים בינה לבין
יעקב פרי, שהיה אז מנכ"ל סלקום. לדבריו, כל עוד מערכת היחסים בין זקן לבין יזמים הפועלים בירושלים לא חרגה מן המקובל - הוא לא ראה בה בעיה. הוא הכחיש את טענתו של דכנר, לפיה ביקש ממנו לסייע לזקן לכסות את חובותיה על רכישת דירתה. עוד אמר אולמרט, כי אין לו כל ידיעה על כספים ומתנות שהעניק דכנר לזקן.
אולמרט התייחס לטענתו של דכנר, לפיה בינואר 1995 רמז שיעניק לו שוחד תמורת סיועו בפרויקט: "לא היה ולא נברא, שקר וכזב, המצאה שמאחוריה מסתתר משהו די ברור, אבל לזה נגיע אחר כך". הוא הגיב על טענתו של דכנר בדבר פגישת שוחד בה נכחו גם
הלל צ'רני ואמו: "האיש חסר הבושה הזה רוצה לגרור אותה לשוחד".
הסניגור, עו"ד
רועי בלכר, שאל את אולמרט על טענתו של דכנר, לפיה אולמרט ביקש ממנו להחליף את משרד סומך-חייקין ברו"ח מיכאל ברזילי כרואה החשבון של חברת הולילנד. אולמרט הכחיש ואמר, כי לעולם לא היה עושה זאת לרו"ח
גד סומך, שבהיותו סרן בגולני טיפל בו כאשר נפגע בטירונות. אגב כך הוא גילה, כי ברזילי ביקש ממנו למנות את בנו, אודי ברזילי, לנציב מס הכנסה - והוא סירב משום שלא חשב שהדבר ראוי. לטענת אולמרט, "התביעה הצליחה להגיש רק מסמכים מזויפים", ובהם המסמך על החלפת רואה החשבון. "עבודת הזיוף הייתה המקצוע הראשי של דכנר".
אולמרט המשיך והכחיש את טענתו של דכנר, לפיה תרם לו 1.5 מיליון שקל לכיסוי גרעונות שנותרו לאחר מערכות בחירות בהן התמודד. על-פי המסמכים שהגישה ההגנה, דכנר תרם כמה אלפי שקלים - בסכום המירבי המותר - והיא נרשמה כדין. אולמרט אינו מואשם בנוגע לכך, אך הטענה מופיעה ברקע לכתב האישום כשוחד שלטענת המדינה ניתן בתקופה עליה כבר חלה התיישנות. אגב כך אמר אולמרט, כי בשנת 1993 לבד גייס תרומות וותר מאשר כל יתר המועמדים בישראל, בעיקר בחו"ל.