השופטת המחוזית בתל אביב
ורדה אלשיך החליטה לדחות בקשה לפסילתה שהוגשה על-ידי עו"ד משה שוב בטענה ל"עוינות" אישית שלה כלפיו, אשר ראשיתה לשיטתו בביקורת על התנהלותו בתיק אחר.
במסגרת בקשתו הנוכחית קבל עו"ד שוב על החלטות שנכתבו על-ידי אלשיך במסגרת תיק פירוק זמני שהגישו תובעים בגין ליקויי בניה.
לדברי אלשיך, החלטתה נשוא הערעור בתיק האמור אינה נושאת חן בעיני עו"ד שוב וזאת בלשון המעטה ועתה יצא קצפו אף על החלטת ביניים אשר התירה צירוף לדיון של צד שביקש זאת, וזאת בלא לתת לעו"ד שוב זכות תגובה בעניין זה.
ואולם אלשיך הגיעה לידי מסקנה כי במלוא הכבוד הראוי לא מתקיימת בנסיבות המקרה כל עילת פסלות אף לא לכאורה ומדובר באורח מובהק בבקשת פסלות שכל כולה נסבה אודות החלטות שיפוטיות שעו"ד שוב אינו שבע נחת מהן הא ותו-לא.
לדברי אלשיך, בכל הנוגע להחלטות דיוניות הנוגעות לאורח ניהול ההליך כגון האם להיעתר לבקשת הצטרפות של צד העותר לכך, הרי שההחלטה מסורה לשיקול דעת בית המשפט ובוודאי שאין לאף אחד מהצדדים זכות מוקנית להפוך בקשת הצטרפות למשפט זוטא בו מוגשות טענות וטענות שכנגד.
לדברי אלשיך אף אם נפלה שגגה שיפוטית הרי שהדרך לתוקפה הינה הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון ובוודאי שלא להפוך בקשת פסלות למסלול עוקף רשות ערעור, ובמלוא הכבוד הראוי הרי שעובדה בסיסית זו אינה משתנה אף אם טורח המבקש להשתמש במילה "עויינות" על הטיותיה ונגזרותיה השונות, מספר פעמים בכל פיסקה ופיסקה בבקשתו.
לדברי אלשיך, תחושתו הסובייקטיבית של צד כי בית המשפט אינו אוהד אותו אינה מהווה ואינה יכולה להוות עילת פסלות. זאת בין היתר מחשש ממשי לניצול לרעה ול"דייג" ערכאות או שמא דיינים על-ידי צדדים המבקשים להרתיע את בית המשפט או לברור להם שופט שיהיה נוח יותר לעניינם, ודי בכך הלכה למעשה כדי לדחות את בקשת הפסלות.
לדעת השופטת המדובר בבקשת פסלות שכל כולה צירוף בין תחושה סובייקטיבית גרידא של עו"ד שוב לבין אי שביעות רצונו מהחלטה לצרף צד לדיון ולהתיר לאותו צד להגיב, וזאת בלא להפוך את הדבר למשפט זוטא בין הצדדים.
אלשיך הוסיפה כי בקשת פסלות נוגעת אף לתחושתו האישית של השופט לשבת בדין בתיק ולעשות צדק מבלי משוא פנים, ואין ספק שהמקרה הנוכחי בו מתבקשת הפסילה והעילה לבקשה, אין להם ולא כלום עם משוא פנים או חשש להטיית הדין כנגד המבקש, ואי לכך דין הבקשה להידחות.
