רובינשטיין לביהמ"ש המחוזי: תיק האינוס נסחב לאיטו

כתב האישום שהוגש ביום 5.9.07, מייחס למשיב שני אישומים הנוגעים למעשים נטענים כלפיי אחייניתו, ילידת 1991. באישום הראשון מיוחסת למשיב עבירה של אינוס במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע, לפי סעיף 351(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. כתב האישום מגלה כי העבירות בוצעו תוך גרימת חבלה וסבל נפשי ופיזי לקורבן; באישום השני מיוחסות למשיב עבירות של מעשים מגונים במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע, לפי סעיף 351(ג)(2) לחוק; מעשה מגונה בפומבי לפי סעיף 349(ב) לחוק; והדחה בחקירה, לפי סעיף 245(א) לחוק.

עם הגשת כתב האישום נתבקשה הארכת המעצר עד תום ההליכים, והבקשה נתקבלה. דיונים במשפטו של המשיב נדחו פעמים מספר, הן בשל בקשות מטעם ההגנה באשר לחומר חקירה, הן בשל אי התייצבות המתלוננת להעיד. נוכח תסקירי המבחן שהעריכו כי נשקף ממנו סיכון, הוארך מעצרו של המשיב שלוש פעמים, לאחר תקופת תשעת החדשים הסטטוטורית בידי בית המשפט העליון.

עד היום נשמעו במשפטו של המשיב עדות המתלוננת ועדותם של שבעה עדי תביעה. ביום 8.12.08 החלה פרשת ההגנה, ועדות המשיב נשמעה במלואה. לצורך דיון בבקשת ההגנה להגשת מסמכים ולזימון עדים נוספים נקבעה ישיבת תזכורת ליום 15.12.08.

בבקשה נטען כי חרף הזמן שחלף, יש להאריך את מעצרו של המשיב, הן נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור - אשר נלמדת מן המעשים הנטענים בכתב האישום ומתסקירי שירות המבחן; הן נוכח החשש להימלטותו מן הדין, הנובע מהעונש הכבד הצפוי לו אם יורשע. לבסוף נטען כי משהחלה הבאת הראיות התנהלה בקצב סביר, וכיום מצוי המשפט בשלב מתקדם ביותר.

בא-כוח המשיב טען כי תיק זה, שבו 8 עדי תביעה בלבד, נמשך יתר על המידה ויימשך עוד תקופה לא קצרה, בין היתר בשל הצורך לבקר בזירת האירוע, כמו גם בשל הצורך לגבות עדות מאמו הקשישה של המשיב במקום הימצאה. עוד טען בא-כוח המשיב כי המעצר אינו מקדמה על חשבון העונש.

• תפקיד בית המשפט העליון בבואו להאריך מעצר מכוח סעיף 62 לחוק המעצרים - לבית המשפט תפקיד בבקרת ההליך, בקרת התנהלות הפרקליטות, תוך ניסיון לאזן בין צורכי הפרקליטות לבין זכויות הנאשם.

• ניהול התיק במקרה הנדון - בתיק זה נראה על פניו, כי ההליכים נמשכו יתר על המידה, וזאת מטעמים אחדים. התיק הוגש בספטמבר 2007, ובו אך תשעה עדים לרבות שני חוקרי משטרה וחוות דעת מומחה לרפואה משפטית, ועל כן לכאורה ניתן לשמיעה מהירה. בחלק הראשון של התקופה שחלפה מאז היו העיכובים לבקשת ההגנה, לרבות הליכים לקבלת חומר חקירה. מכל מקום, מאז פברואר 2008 לא נשמעה עדות המתלוננת במשך שבעה חודשים (המועד הראשון שנקבע לה בישיבה בפברואר 2008 היה 22.5.08), תוך מספר דחיות בשל אי התייצבותה, ולבסוף הובאה בצו הבאה והעידה ב-21.9.08. זהו קצב ניהול תיק שאינו משביע רצון ועל בית המשפט המחוזי לעשות כל מאמץ לסיים את התיק בהקדם האפשרי, כמצוות המחוקק.

• האם לשחרר את הנאשם ממעצר בשל הסחבת בעניינו? - היות והמשפט מצוי כבר בשלב מתקדם, אין לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר. אם לנאשם טענות באשר לתנאי המעצר, עליו לפנות לשב"ס בעתירת אסירים.

מעצרו של הנאשם הוארך ב-60 יום או עד למועד סיום התיק, המוקדם מביניהם.

- בפני השופט אליקים רובינשטיין
- בשם המדינה: עו"ד נעמי לולב
- בשם המשיב: עו"ד אורי דייגי