גילה אדרעי, יו"ר ועד עובדי
רכבת ישראל לשעבר ושי טל, חבר ועד לשעבר, פנו לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשה לביטול קביעותיו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה בפסק דינו הדוחה את תביעתם כנגד הרכבת.
אדרעי וטל מבקשים מבית הדין הארצי לקבוע כי רכבת ישראל פגעה בזכות ההתארגנות שלהם ולהורות לה לחדול לאלתר מכל פגיעה נוכחית ועתידית בתנאי עבודתם, לרבות בדרך של התנכלות ו/או פגיעה בתנאי עבודה ו/או העמדה לדין משמעתי ו/או פיטורים, ובכלל זה להורות על ביטול ועדות המשמעת הננקטות בעניינם ועל החלטות אותן הוועדות.
עוד מתבקש בית הדין לפסוק לזכות אדרעי וטל את הסעדים שהתבקשו על ידם בבית הדין האזורי, בין אם בדמות מתן צווים הצהרתיים ובין אם בדמות פסיקת פיצויים.
לדברי אדרעי וטל, משמעות השארת החלטת בית הדין האזורי על-כנה הינה מתן אור ירוק להנהלת הרכבת להמשיך בפעולותיה, לפגוע בתנאי עבודתם, ולהתנכל להם. זאת עקב פעולות שביצעו למימוש זכות ההתארגנות. בנוסף, משמעות ההחלטה הינה מתן "פרס" להנהלת הרכבת וגושפנקה למעבידים לעשות דין לעצמם ללא חשש מסנקציה כלשהי בגין פעולותיהם.
לטענתם, בית הדין האזורי טעה כאשר למרות שמצא כי הרכבת נקטה נגדם בשורה של פעולות בלתי חוקיות בשל היותם חברי ועד לשעבר ופעילים במסגרת ארגון כוח לעובדים, לא מצא לתת להם כל סעד לטובתם.
לדברי אדרעי וטל, בית הדין האזורי טעה בקביעתו לפיה התנהלותם הייתה "נגועה בחוסר תום לב" וכי "הגיעו בכפיים לא נקיות" לבית הדין. השניים סבורים כי מעשי ההתנכלות השיטתיים והחמורים שננקטו כלפיהם על-ידי הרכבת מחייבים מתן הסעדים ההצהרתיים והכספיים שהתבקשו על ידם.
לטענתם, ללא אמירה ברורה ומפורשת של בית הדין הארצי והבעת שאט-נפש מהתנהלות הרכבת, תראה זו עצמה חופשיה להמשיך ולפגוע בהם, בתנאי עבודתם, ובזכויותיהם, ותראה בכך כמתן גושפנקה להתנהלותה.
אדרעי וטל ביקשו מבית הדין האזורי לחייב את רכבת ישראל לפצותם בסך של 2 מיליון שקל. תביעתם הוגשה באוגוסט 2012 לאחר שהודחו מחברותם בוועד העובדים על-ידי ההסתדרות. לטענתם, לאחר הדחתם מוועד העובדים התנכלה להם הנהלת החברה וניסתה לפגוע בניסיונות ההתארגנות של עובדי החברה.
