כל מה שאירע בירושלים - סביב בחירת ראש העיר, חייב להעלות יותר מדיון סוער בקרב היהדות החרדית. הבעיה איננה בחירתו של ברקת או אי בחירתו של ליאון, אלא דפוסי ההתנהגות של הרבנים והעסקנים החרדים ושל המצביעים החרדים. אין כאן עניין של נקיטת עמדה נכונה או כזו שאיננה נכונה, אלא יש כאן עניין של צורת נקיטת העמדה. וכאן הבעיה העיקרית.

על שלומי לחיאני ושמעון גפסו להשעות את עצמם מראשות עיריות בת-ים ונצרת עילית - סבור היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בתשובה שהגיש לבג"ץ (4.11.13). התשובה הוגשה לעתירת התנועה לאיכות השלטון, המבקשת להורות למועצות שתי הערים להדיח את השניים, ששבו ונבחרו לאחר שהוגשו נגדם כתבי אישום והם הודחו ערב הבחירות בהוראת בג"ץ.

בעקבות הגשת היום עתירה של רשימת "בני תורה" בירושלים, בני ברק ומודיעין עילית כנגד תופעה חסרת תקדים - פיטורין סידרתיים ופומביים בשל הצבעה בבחירות לרשימות "בני תורה"; הוצא צו ביניים המבקש התייחסות המשיבים וכן היועה"מ לממשלה.

בבוקר שלמחרת הבחירות המוניציפאליות של 2003, בישרה הכותרת הראשית ב'ידיעות אחרונות' ש'רוב ראשי הרשויות ימשיכו לכהן בתפקידם', אבל מקריית-מלאכי דרומה, הכותרת הזאת הייתה מנותקת לגמרי מהמציאות. בקריית-גת, קריית-מלאכי, דימונה, ירוחם, מצפה-רמון ואופקים הודחו אז ראשי ערים ומועצות מכהנים. בשדרות התקיים אז סיבוב שני, בערד נבחר אז ראש עיר חדש ושני הערים היחידות שראשיהם נותרו בתפקידם היו באר-שבע ונתיבות. בבחירות 2013 הסיפור הזה חזר על עצמו. כותרות העיתונים שוב בישרו לנו ש"מה שהיה הוא שיהיה", כשהכוונה היא בעיקר לשלושת הערים הגדולות ולמרבית ערי גוש דן, אבל בדרום שוב התחוללו סופות. בדימונה, מצפה-רמון, שדרות ואשקלון הודחו ראשי ערים מכהנים. באופקים ובקריית-מלאכי נבחרו ראשי ערים חדשים. בערד ובירוחם לא התקיימו בחירות, ושוב שתי הרשויות הכמעט יחידות ששמרו על יציבות היו באר-שבע ונתיבות.

בניגוד לרבים וטובים, אני סבור שבג"ץ לא הסתבך בהכרעות הדין האחרונות שקשורות בהדחתם של שלושה ראשי ערים שנגדם הוגשו כתבי אישום פליליים זמן קצר לפני מועד הבחירות המוניציפליות. בג"ץ, שגילה רפיון בתקופת כהונתו של נשיא בית המשפט העליון הנוכחי, אשר גרוניס, בכל הנוגע לקבלת הכרעות עקרוניות מרחיקות לכת ונמנע מעימותים עם מערכות השלטון, הוכיח בנושא זה נחישות בלתי אופיינית לו.