|
תאריך לידה: 17/9/1928
ארץ לידה: ישראל
אזרחות: ישראלית
מצב משפחתי: נשוי+4
תואר/מקצוע: אמן
תפקיד/עיסוק: זמר, מגיש, משורר, פזמונאי
|
גיל אלדמע, יליד ג' תשרי תרפ"ט (17.9.1928), להוריו זהבה ואברהם אלדמע. נולד בישראל, בשכונת בורוכוב.
אביו אברהם אלדמע (מקודם אייזנשטיין), היה המורה לציור בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב, מאז ראשיתה, וממייסדי החבורה העליזה שנקראה או "חברה טרסק", שעל פעילותם לקידום חיי התרבות של ת"א ניתן לקרוא רבות בכל ספרי ההיסטוריה - המתארים את התרבות ואת ההווי בארץ ישראל בכלל ובתל אביב הקטנה בפרט.
ביתו של אברהם אלדמע בשכונת בורוכוב שימש גם מרכז תרבותי קהילתי לכל הסביבה, וגם כתיאטרון קיץ בן 900 מושבים. בתיאטרון זה הציגו מדי עונה התיאטרונים "הבימה" ו"האוהל" ושאר להקות התיאטרון שהציגו או בארץ. בין באי בית אלדמע בשכונת בורוכוב נימנו אז שחקני תיאטרון, כגון רובינא ומסקין, ציירים בליטוינובקי, סופרים, משוררים וכו'. לתוך אווירה ארץ-ישראלית- תרבותית זו נולד גיל.
מינקות ניכרו בגיל סימני שמיעה מוסיקלית בולטים, ובהיותו בן שלוש החל לנגן בפסנתר באופן חופשי כשעיקר הרפרטואר המנוגן, כל שירי גן הילדים שידע. שמיעתו אובחנה כשמיעה מוסיקלית-אבסולטית ברמה הגבוהה ביותר. מגיל 8 החל ללמוד לנגן בכינור ופסנתר.
את לימודיו בבית הספר היסודי עשה בבית הספר בשכונת בורוכוב, לאחר מכן המשיך בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב במגמה הריאלית. פעילותו הנוספת בגימנסיה היתה בעיקר בתחומי התרבות והמוסיקה, בהדרכתה של הדסה שרמן האגדתית.
בהיותו בן 11 הצטרף לתנועת "הנוער העובד" בשכונת בורוכוב. פעילותו שם היתה בעיקר בהכנת המוסיקה לטקסים, למסיבות, לחגיגות לימי הזכרון ולימי החודש, הפכה לשם דבר. בתום לימודיו בבית הספר היסודי, הצטרף ל"גדודי הנוער" - גדנ"ע, וגדודי נוער אלה הוקמו או ב"ישוב" (מסגרת טרום צבאית לנוער.)
עם סיום לימודיו התיכוניים הצטרף להכשרה המגויסת של הפלמ"ח בקיבוץ דפנה בגליל העליון. בהכשרה היה גיל, כדרכו, המוקד של השירה בציבור המוסיקה וריקודי העם, ושמו בתחומים אלה יצא למרחוק.
בראשית שנת 1947 התבקש על-ידי חיים חפר (אז פיינר), להלחין את השיר "שיא הכיף" שכתב או חפר. זו היתה הלחנתו הראשונה של גיל, שהלחין לאחר מכן את שירו של נתן אלתרמן, "קומזיץ בקפריסין", שנכתב לאחר נחיתת אניית המעפילים "שבתאי לוז'ינסקי בחוף ניצנים".
עם פרוץ מלחמת העצמאות הוקמה בקיבוץ איילת השחר תחנת השידור "קול הגליל". יחד עם דנה כוגן ניהל גיל את תחנת השידור שאת שידוריה היה פותח מדי יום בנגינת שיר הפלמ"ח באקורדיון.
בקרבות בגליל, שימש גיל כקשר של מפקד הגדוד השלישי בחטיבה, בפיקודו של משה קלמן ז"ל. בחודש פברואר 1949 נשלח כקשר למשלט כאוכב-אל האו'אה, שם עלה על מוקש ונפצע. גיל איבד את רגלו הימנית, שנקטעה מעל הברך.
מספרים חברים על ביקור הוריו בבית החולים: כשראה גיל את אביו מזיל דמעות על רגלו שאיננה, אמר לו: "השם שלנו 'אלדמע', מה לנו ולדמעות".
גיל השתקם במהירות, ולאחר שלבי השיקום למד באקדמיה למוסיקה בירושלים אותה סיים בהצטיינות. בין מוריו היו או חנוך יעקובי, חיים אלכסנדר ואחרים. לאחר סיום לימודיו החל לעבוד כמורה למוסיקה בכפר הנוער "הדסים". בשנים שהיה ב"הדסים" הקים מקהלה ותזמורת, ושם גם יצר את שיריו שהפכו מאז לחלק מ"נכסי צאן הברזל" של הזמר העברי. שירים כגון "שבלים" (חד חד מחרב), "כי תנעם" (מי ואת לקראתי עולה), "גורן גרעינים", "אנה הלך דודך", "מחול הדייגים" (רוח ים והוד גלים) ושירים רבים אחרים. י כמעט לכל שיריו חוברו ריקודי עם, אשר כמו השירים - גם אלה נמנים עם ריקודי העם הפופולריים ביותר.
במקביל היה גיל מעורה במיוחד בתנועה לריקודי עם, בעיקר בצד המוסיקלי שלה. בכנסי המחולות הארציים, המחוזיים והאיזוריים שנערכו אז בתכיפות רבה, היה זה גיל שליווה באקורדיון את הרקדנים, לעיתים לבדו עם האקורדיון, ולעיתים עם תזמורת קטנה שהעיבודים לה נכתבו על ידו. כמו כן ניהל את השירה בציבור בכנסים אלה בהם השתתפו אלפי איש.
בשנת 1957 יצא גיל לארה"ב להמשיך את לימודיו. הוא למד ב"מנסקולג' אוף מיוסיק" בניו-יורק, אותו סיים בהצלחה מרובה. גם בארצות הברית עסק בהפצת הזמר העברי, בהדרכה בהנחיה ובפעילויות של ערבי זמר ושירה בציבור. במחנות הקיץ היהודיים הרבים, שנערכו על-ידי הסוכנות היהודית בארה"ב, עבד בחופשות הקיץ, שם גם הכיר את אשתו לעתיד ויקי, איתה התחתן בשנת 1960, ויחד אתה חזר לארץ והקים את ביתו. לזוג אלדמע 4 ילדים: לירית, אביב, ירון ורינת.
בשנת 1960 החל לעבוד ב"קול ישראל" בתחום המוסיקה העממית והזמר העברי, כעורך תוכניות, כמעבד להרכבים קוליים וכליים, כמנהל מוסיקלי של תוכניות, כמפיק ומפיק-שותף, בהפקות של מופעי זמר עבריים כגון פסטיבלי הזמר למיניהם. כיועץ מוסיקלי לתוכניות זמר עברי ברדיו, בטלוויזיה הכללית ובטלוויזיה-הלימודית. בין התוכניות שערך, ולעיתים אף הגיש: "שיר רונו נא", "אנחנו שרים לך", "אנו נהיה הראשונים", "שוב יוצא שמר", "בנתיבי הזמר" "שירי החודש" ועוד תוכניות רבות מספור.
קצרה היריעה מלפרט את כל מאות ואלפי התוכניות ברדיו ובטלוויזיה ומחוצה להם, בהן השתתף באופן כזה או אחר, לעיתים כמפיק, לעיתים כמנהל מוסיקלי, לעיתים כיועץ, אך גם בהכוונה, בהעברת ידע, בעצה ובתיקון פרטים. בחלק ניכר מתוכניות אלו בוצעו והושמעו שירים עבריים שעובדו על ידו, ולעיתים אף חוברו על-ידו.
כשרונו כמעבד, מיומנויותיו המוסיקליות, הידע הרב, לרבות ידע הסטורי ארץ-ישראלי והקשר המתבקש לזמר העברי (כפי שיפורט בהמשך בפירוט על השירונים וספרי הזמר), נועם הליכותיו, נכונותו, יושרו, טעמו המוסיקלי וצניעותו, הפכו את גיל אלדמע למוסד יחיד ומיוחד בתחום הזמר העברי.
בפברואר 2004 הוכרז כחתן פרס ישראל לזמר עברי.
