הצדעה לאמנות הפופ מהשבוע הבא בת"א!

THE SOUND OF POP-ART

תערוכת מחווה לפופ-ארט הישראלי

פתיחה חגיגית:3.12.2013 בשעה 19:30

אולמות וולוו, רח' יצחק שדה 17,תל אביב

אוצרת: בשמת ניראון

ז'אנר הפופ ארט מגלם את תרבות ההמונים שתכניה מזוהים ומשקפים את התרבות האמריקנית ואת תרבות הצריכה, הפרסום, ותקשורת ההמונים.

הפרקטיקה האמנותית של הפופ ארט מלווה בהומור או באירוניה, ולעיתים משקפת נימה ביקורתית כלפי חברת השפע והצריכה.

הדימויים המוצגים משוכפלים, מנוכסים, מעותקים, מנוטרלים מהקשרם הראשוני המקורי, ומציגים פרקטיקה חדשה המדגישה את המניפולציה שחלה על היצירה.

יש לעיתים שהשכפול גורם להאדרת האוביקט, או מוביל לשבירתו הטוטאלית. פרקטיקה זו מנטרלת את האחדות החזותית של הקומפוזיציה הסמלית ומייצרת שילובים של מוטיבים חדשים. מארג אקספרסיבי קונספטואלי של ציטוטים, רישומים, שרבוטים, חומרים שונים, מגוון רחב של הקשרים היסטוריים רב תרבותיים.

הפופ ארט מציג אנטי-טזה לתכנים הנשגבים של האמנות הנתפסת כאליטיסטית, ויוצר סינטזה חדשה בין מוצרי צריכה פרקטיקות נמוכות לכאורה, לפנתיאון של האמנות.

הגלובליזציה מובילה לאיחוד בין אנשים ותרבויות אל תוך המנגנון הכללי ויוצרת דיפוזיה גדולה בין הארצות. כולנו צורכים דברים דומים. באיזה מידה אנו שומרים על מקוריות, או התחברות וזיהוי כללי? האם אנו שואפים להגדרה עצמית או רק לתוצר העומד בקריטריונים אוניברסליים של יופי ואסתטיקה ? הגלוקאליות, מטשטשת את הגבולות.

לאמנות העכשווית יש קשר כפול ופרדוקסלי בין המקומי לאוניברסלי. הנרטיב הישראלי, יוצא נגד הבורגנית הקפיטליסטית, אך יחד עם זאת גם מאמץ אותה. שני הנרטיבים פורשים מערכת יחסים: מצד אחד הם אירופאיים או אמריקניים באופן אבסולוטי ומצד שני ממזגים לתוכם נרטבים ציוניים מקומיים.

המאה 21, מאופיינת בחדשנות אינטנסיבית ובשיתוף אינפורמטיבי בין אנשים מארצות שונות. הלוקאלי, כבר אינו יכול להשאר לוקאלי וכך למעשה היצירה מתמודדת עם זווית גיאופוליטית- מחד, ומגיסה מציגה זווית חדשה, זווית ישראלית, המזוהה עם שאר העולם המודרני התעשייתי הדורש חדשנות ואף סוגד לה.

הפופ ארט, חותר לאופני חיבור מחדש תוך הכרות עם המאכנים, ומאגד בתוכו יצירות שהליך יצירתן מלווה בחשיפה ובפירוק של מרכיבים יסודיים, לצד נושאים מוכרים יומיומיים.

בחירתו הסובייקטיבית של האמן השבוי בעולם הסובב בתכנים של צריכה והערצת היופי והנשגב, בו הוא מחפש את ההקשרים בין הצורות, מממש בשפתו הייחודית את מהוויו ותכניו, ומעניק מקום לפאתוס. אחיזתו איתנה ורווית תשוקה, חיוניות וחושניות, בחיים עצמם, בחומרי הגלם של היצירה, ובעיבודם כל אלו מתמזגים ביצירה אחת.

היכרותו של האמן עם המיתוסים, הסימבולים, האייקונים של תרבויות שונות והאמצעים האמנותיים המובילים ליצירת קשרים מרתקים, לסובלימציות חדשות, אינטרפרטציות חדשות, מאפשרים פרקטיקה חדשה בחומר, המתבטאת באקספרסיביות, מודרנית, לירית, מופשטת, שתמיד מציגה הרכב קומפוזיציוני אסתטי, המורכב מחוקים פנימיים, ומעניק לדימוי הילה מחודשת.

ולטר בינמין טען "שכדי לאפיין את הנטייה הפוליטית של יצירת אמנות צריך לזהות את העמדה שהיא תופסת בתוך יחסי היצור שלה ולא את העמדה שהיא נוקטת ביחס אליהם."

התערוכה מציגה בפנינו שתי קטיגוריות המהוות סינטזה של שתי שאיפות: האחת לאמנות המקומית המבטאת את המקום, החומרים, הגאוגרפיה, הנושאים, המיתוסים הלאומיות הלוקאלית – והשנייה מבטאת את הרצון להיות אוניברסלית , כללית – בת העולם הגדול.

התערוכה מציגה פרדיגמה של מקומי אוניברסלי, ודנה בבעיה מזווית חדשה.

זהו למעשה ערבוב של "כאן ושם" מתך זיקה המזהה את הכאן, כחברה חדשה המוציאה את העיקרון הציוני מן ההקשר הגאוגרפי (שרה חינסקי, שתיקת הדגים – מקומית ואוניברסלי בשיח האמנות הישראלי.) את עבודתם את לייחוס ישית לתרבות הצריכה.

האמנים המציגים: ברוריה פסטרנק,יהודית פסקל ,יעקב הרפז,ענבל שטרק,בתיה גזית,אילנה טמאן,טל שר,אסתר חן - ברזילי מירב נאור וינשטוק,אלעד קורן, מיטל שבירו,לי חן,אלון הדר, דן גרובר, שלמה בנימין,אתי יעקב,ליקה רמתי,נירה נתנאל,יולנדה אנטל,חדוה רודברג,משה דיין ,קטרינה קולומייבסקי,חיים בירן,קלרה קרנציה,בשמת ניראון,שלי עגיב,מיכאל ריידר,ראובן ברכה,אריק ברכה JOY ART רעננה

תכשיטים - מאיר חזקי


בשמת ניראון 0528-655545
WWW.BOSMATNIRON.COM
[קישור]
נעילת התערוכה: 24.12.2013