עד המדינה בפרשת
צבי בר,
עמנואל ארביב, אומר (יום ב', 25.11.13), כי הוא ארגן את מתן ההלוואה לבר בסך 200,000 ליש"ט כנגד שעבוד דירתו בלונדון. את המגעים בפועל ניהל מול עורך דינו של בר, מוטי גלוסקה, ולאחר מכן התקשר לחברות שהוא מכיר והעוסקות במתן משכנתאות שניות. בראשונה נאמר לו שלא מוכנים להלוות לישראלים, ואז ארגן את ההלוואה מחברת גרוב של לורנץ בראון. לדבריו, הוא ביקש מבראון להעניק לבר את אותו יחס ואת אותם תנאים שהיה נותן לו.
מאוחר יותר, המשיך ארביב, פנה אליו בראון כאשר בר פיגר בהחזר הריבית על התשלום הראשון בגין ההלוואה. כאשר האיחור הגיע לכדי ארבעה שבועות, ציין, הוא כיתב את שותפו
שאול לגזיאל על פנייתו של בראון, כי "אני הייתי זה שהציג את
האדם ואני מאוד התביישתי". בסופו של דבר שילם ארביב מכיסו תשלום זה, בסכום השווה ל-39,000 שקל, וקיבל בחזרה מגלוסקה 35,000 שקל.
ארביב המשיך: "אני זוכר שהייתה פגישה בחופשת פסח לפני שחזרתי ללונדון, במשרד של מוטי, ברח' אבא הלל, והתרגזתי עליו שהוא לא משלם את הריביות בזמן ושיתנהל כפי שצריך. מוטי אמר בהפתעה שהוא רוצה שאשלם את חלקי בדמי התיווך [בפרויקט בית ליר אור] על חשבון ההלוואה. הכוונה ל-125,000 דולר. תגובתי הייתה שזו פעם ראשונה שביקשו ממני בצורה פורמלית לשלם את חלקי.
"כששמעתי את הבקשה של מוטי, לא היה לי נוח. גם משום חשבתי שאולי שאול לוקח גם מפה וגם משם, וגם משום שחשבתי שבקשת מוטי היא חלשה ואם הוא מבקש כאלה כספים, אז אולי יש מישהו שעומד מאחורי זה. הוא לא נראה לי אדם כזה שיבקש כזה סכום".
"לא ציפיתי להכרת תודה"
התובע, עו"ד
טל פרג'ון, שאל מי לדעתו של ארביב עמד מאחורי בקשתו של גלוסקה, וארביב השיב: "חשבתי שמי שעומד מאחורי הכל הוא ראש העיר. חשבתי שהייתה קבוצה שהתחלקה בזה, וראש העיר עומד מאחורי זה. ניסיתי לא לשלם, אבל הייתי בסיטואציה לא נוחה, היה זה חשד מצידי, והיה מעורב לפחות אצלי בראש חשש ששאול יהנה מהכספים". לדברי ארביב, הוא קיבל בסופו של דבר בחזרה את הכסף בחלוקת כספים בין בעלי המניות של בית ליר אור, אם כי השתמש בתיווכו של איש פיננסים בריטי (ששמו נאסר לפרסום) כדי לטשטש את עקבות החזרת הכספים מגלוסקה אליו.
ארביב הוסיף: "לא ציפיתי להכרת תודה כלשהי מבר על העזרה שלי בנוגע לתשלומי ההלוואה ולקיחתה. בעדויותי במשטרה אמרתי בהקשר לעזרתי לצבי בר, לא דיברתי ספציפית על דבר מסוים, המשפחה שלי עזרתי להרבה ישראלים, פוליטיקאים ואנשי ציבור בצורות שונות.
"כשצבי שאל אותי לגבי ההלוואה בלונדון, הוא חשב שאני אלווה לו, ואמרתי לו שאיני מלווה. בכל מקרה, אם אני יכול להיות נחמד אליו ולעזור לו או למוטי, זה היה יכול ליצור אוירה טובה בינינו. לא זוכר מה חשבתי אז. לא חשבתי על משהו ספציפי, אך ברור שצבי מאוד עזר לי, הציג אותי לפני הרבה אנשים חשובים שניהלו חברות ביטוח בר"ג, וחשבתי שזה נחמד מצידי לגמול לו".
סיפור חציית התעלה
בסוף 2006, המשיך ארביב, הוא פנה לגלוסקה וביקש ממנו קבלה על החזר ההלוואה עבור בר. "הוא אמר שהוא לא נותן לי בגלל מס הכנסה ומע"מ. אמרתי לו שיש לי בעלי מניות ושותפים, ביקשתי ממוטי שיתן לי את כל הניירת לגבי ההלוואה, לקחתי שני קלסרים, ובמחשב הדפסתי קבלה. ניסיתי לומר למוטי שיחתום אך הוא סירב.
"אז לקחתי כמה מהניירות האלה איתי וחשבתי שלפחות יש לי משהו. אבל אחר כך הבנתי שבעצם יש אולי מסמך אחד כאן עם כתב היד של מוטי עליו, אבל זה לא היה משהו שהיה עוזר באמת. אז מה שעשיתי, זה שהחלטתי שאני פשוט מוותר על מוטי, וקיוויתי שלא אצטרך לשמוע על זה יותר".
פרג'ון שאל את ארביב האם שוחח אי פעם עם בר בנושא ההלוואה. ארביב השיב בשלילה והסביר: "קודם כל ראיתי את מוטי כמי שמטפל בזה. שנית, ידעתי שהוא לא רוצה לשמוע על הדברים האלה. שלישית, זה לא מסוג הדברים שאני צריך לדבר עם ראש עיר, זה מתחת לכבוד שלו. מוטי התעסק בזה, זה היה ברור שמוטי הוא האיש שלו. בהמשך, כשהיו לי חשדות, הדבר האחרון שהייתי עושה זה לדבר עם בר". עם זאת אמר ארביב, כי הוא מניח שבר ידע על כך שהוא עצמו פרע מחצית מן ההלוואה, "משום שיתרת החוב לא הייתה כפי שהייתה בתחילה".
בהמשך אמר ארביב: "זו מסורת משפחתית לעזור. אנחנו עזרנו בכל דרך, לאנשים שבאים מהצבא, פוליטיקאים, וכמובן, מר צבי בר הוא אחד מהם. אנחנו מחשיבים אותו אחד מגיבורי ישראל. הוא נהג לספר לנו סיפורים איך בשנת 73' עם אריק שרון הם חצו את הגשר [על תעלת סואץ]".
