מהנדס העיר ירושלים לשעבר, אורי שטרית, הודה למעשה שקיבל שוחד משמואל דכנר בדמות "שכר טירחה" בגין עבודות שלא היו ולא נבראו. כך טוענת (יום ג', 26.11.13) פרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה) בסיכומיה בנוגע לחלקו של שטרית במשפט הולילנד.

לדברי המדינה, ראש עיריית ירושלים דאז, אהוד אולמרט, הוא שביקש מדכנר לסייע שטרית לאחר פטירת אחיו של האחרון, סמי שריג, אשר הותיר אחריו חובות כבדים להם ערב שטרית. היא מזכירה, כי שטרית ביקש משולה זקן למסור לדכנר שהוא עוזר לו בענייני הולילנד. מכך היא מבקשת להסיק, כי שטרית ידע שאולמרט הוא שביקש מדכנר לסייע לו ודכנר עשה זאת כדי לרצות את אולמרט.

את התשלום הראשון, בסך 130,000 שקל, נתן דכנר ליורם שטרית - אחיו של אורי - בתחילת 2003. המדינה מציינת, כי לא הייתה כל סיבה לתשלום זה ומכך היא מסיקה שמדובר היה בשוחד לאורי.


לא ידעו על 1,541 שעות עבודה


הסיכומים עוסקים בעיקר ב-883,500 שקל ששילם דכנר למשרד האדריכלים של שטרית. לטענת שטרית היו אלו תשלומים עבור עבודות שביצע בהיתר עבור דכנר, אך המדינה טוענת שהוכיחה שמדובר בעבודות פיקטיביות שהיו כסות לשוחד. בין היתר עומדת הפרקליטות על כך, שלא נערך כל חוזה בין השניים, דכנר היה הלקוח היחיד שעל החשבוניות שהוצאו לו נכתב "ייעוץ מקצועי" בלא פירוט במה מדובר, ושטרית לא הצליח לציין אפילו לקוח אחד נוסף עבורו ביצע עבודות דומות.

עוד צוין, כי עובדי משרדו של שטרית לא זכרו את הפרויקטים שכביכול נעשו עבור דכנר, למרות שחישוב שכר הטירחה מלמד שמדובר לכאורה ב-1,541 שעות עבודה, וכי לא נמצא כל תיעוד של עבודות אלו. לטענת המדינה, היא הוכיחה ש"מכתבי הדרישה" שהוציא שטרית לדכנר היו כוזבים, וכי העבודות שצוינו בהם לא בוצעו בפועל. היא גם אומרת, כי "באורח פלא" כל מכתבי הדרישה הסתכמו בסכומים עגולים.

שטרית טען, כי חלק ניכר מהתשלומים ניתן עבור בדיקות מקדמיות. על כך משיבה המדינה באומרה, כי הוכח שלא נהוג לשלם לאדריכלים תמורת בדיקות כאלו, ומכל מקום - מאחר שהיו לדכנר אדריכלים שביצעו עבורו בדיקות מקדמיות בחינם, לא היה כל היגיון שישלם לשטרית רבבות שקלים תמורתן. עוד נטען, כי אפילו אם בוצעו עבודות כאלו, הרי שעצם העסקתו של שטרית בידי דכנר מהווה שוחד. הפרקליטות מזכירה את דבריו של שטרית במשטרה, לפיהם היה צריך להיזהר הרבה יותר ולא לקבל מדכנר עבודות ל"משרדו הגווע".

המדינה כוללת בסיכומים טבלה של העבודות שלטענת שטרית בוצעו עבור דכנר, ואומרת שהפירוט שנתן שטרית עצמו אינו מצדיק את הסכום ששולם לו. כך למשל:

• פרויקט בית ציוני אמריקה: 160,000 שקל תמורת 327 שעות עבודה, שכללו שתי פגישות, שתי שיחות טלפון ומכתב.

• גדרות ומושב עשרת: 132,000 שקל תמורת 271 שעות עבודה, שכללו שתי פגישות ושיחת טלפון.

• יהודה המכבי: למעלה מ-50,000 שקל תמורת בדיקת תיק בארכיון עיריית תל אביב.


החזיר רק כשדכנר עמד לפנות למשטרה


חלק נוסף בסיכומים עוסק בהסדרת חובו של שטרית לבנק הפועלים, אשר הופחת מ-2 מיליון שקל ל-400,000 שקל. המדינה טוענת, כי דכנר הוא ששילם לחברת שגיא שערכה עבור שטרית את בדיקת החיובים, ועומדת על חוסר ההיגיון לטעמה בטענתו של שטרית שלא ידע מי שילם לשגיא. עוד מזכירה המדינה, כי סגן יו"ר בנק הפועלים דאז, דני דנקנר, התערב בנושא חובו של שטרית בעקבות פנייתו אליו של מאיר רבין, עוזרו של דכנר.

לטענת הפרקליטות, דכנר הוא ששילם בפועל את חובו של שטרית לבנק הפועלים. שטרית טען שהייתה זו הלוואה על-רקע החברות בין השניים, אך המדינה מבקשת מבית המשפט לדחות טענה זו. היא אומרת, כי לפי שטרית עצמו לא היו יחסי חברות בינו לבין דכנר, לא נערך בין השניים הסכם הלוואה ולא נקבעו תנאי פרעונה. עוד מזכירה המדינה, כי לדברי שטרית עצמו - כאשר ביקש ממנו דכנר סיוע כספי, הוא לא הזכיר כלל את אותה הלוואה-כביכול. שטרית החזיר לדכנר את הכסף רק כאשר נודע לו מפיו של רבין, שדכנר מתכנן לפנות למשטרה. גם אם הייתה הלוואה, מוסיפה המדינה, עדיין מדובר בשוחד.


חשב על מקסום רווחיו


"שטרית מאשר למעשה לכל אורך עדותו את יסודות עבירת השוחד במלואם", טוענת הפרקליטות, כי למעשה אין מחלוקת שהוא קיבל מדכנר טובות הנאה בהיותו עובד ציבור. המדינה מבקשת לדחות את טענתו, כאילו חשב שיש לו היתר לבצע עבודות פרטיות כאלו, בציינה הן את הסכם ההעסקה עימו והן את המגבלות שהוטלו עליו כאשר קיבל היתר לביצוע עבודות פרטיות.

עוד אומרת המדינה, כי אין לקבל את טענתו של שטרית, לפיה סבר שהוא יכול לקבל עבודות מדכנר משום שהיה מנהל פרויקט ולא יזם, שכן הוא עצמו הגדיר את דכנר כיזם, ואף דן עם הלל צ'רני על אפשרות שיתוף פעולה ביניהם - למרות שגם לגירסתו צ'רני היה יזם. מכאן יש ללמוד, נטען, "כי כל מה שעמד לנגד עיניו בזמן אמת הוא לא השאלה אם הקשר המושחת שיצר נעשה מול יזם או מנהל פרויקט, אלא שאלת מקסום רווחיו האישיים בקשר עם תפקידו הציבורי".

לבסוף טוענת המדינה, כי בדבריו של שטרית יש משום הודאה. בין היתר הוא אמר במשטרה: "היום אני מניח שהוא [דכנר] עשה לי מתוך כוונה לקבל ממני משהו... אני הייתי במצוקה גדולה והסכמתי לקבל את הכסף. היום אני מבין שזו הייתה טעות חמורה. זו טעות ואני מצטער עליה בכל ליבי. הלוואי ויכולתי להחזיר את הגלגל לאחור".