|
|
תורים ארוכים [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
עומס האשפוז בבתי החולים הציבוריים בישראל חדל מזמן להיות בעיה המוגבלת לשיא החורף, שביטויה הסמלי: "הזקנה במסדרון". שיעור המיטות בישראל יורד כי האוכלוסייה גדלה ומזדקנת ותוספת המיטות אינה מדביקה את קצב הגידול. בפועל, תשתיות הרפוי אינן גדלות בשעה שתיירות המרפא מגדילה את אוכלוסיית המטופלים.
תנועת אומ"ץ פנתה בשעתו למשרד הבריאות וקבלה על כך שתיירות המרפא תופסת נתח משמעותי בבתי החולים הציבוריים בארץ ומי שיוצא נפגע מכך הם החולים הישראלים שנאלצים לעיתים מזומנות לדחות ניתוחים לתקופה ממושכת ולעיתים מסכנת חיים או שמוצאים עצמם מול בתי חולים עמוסים לעייפה.
על בסיס נתונים של אומ"ץ, חרף הבטחותיו של משרד הבריאות כי הנושא יטופל, בפועל לא השתנה המצב מאז אלא רק החמיר.
על-פי נתונים שהגיעו לאומ"ץ מספר הניתוחים והטפולים הרפואיים במסגרת תיירות המרפא, עלה בצורה משמעותית וזאת בשל היעדר פיקוח צמוד של משרד הבריאות.
בתי חולים מהצפופים בעולם
בהיותו מקור הכנסה חשוב לבתי החולים, גדלו התיאבון והחמדנות עם זיהוי הפוטנציאל לתיירי מרפא ונתונים בעניין זה מוצגים בכתבתה של רוני לינדר כץ ב"דה-מארקר" מיום 29.10.13. באותה כתבה מוצגים גם נתונים באשר למספר מיטות האשפוז ל-1000 נפש מהם עולה כי בתי החולים בארץ הם מהצפופים בעולם.
פרופ' ערן לייטרסדורף דיקן הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, מצוטט ב-"דה-מארקר" מיום 2.10.13, כמתנגד להרחבת התיירות הרפואית הנכנסת שכן "אין לנו את הלוקסוס הזה". לטענתו התיירים הרפואיים יקבלו עדיפות, יגבירו את העומס והרווחים שיכניסו ולא יסייעו לשדרג בתי חולים.
באותה כתבה מתאר פרופ' לייטרסדורף כיצד נקבעת העדיפות לטיפול בתיירי מרפא, שלא על-פי דחיפות המטופלים במיון, כפי שראוי היה וכל אמצעי האבחנה מופנים אליהם.
מכיוון שמספרם של הרופאים ומספרן של האחיות לא מצויים בעודף, הרי שתיירי המרפא, למרבה הצער, זוכים להעדפה טיפולית בלתי הוגנת על חשבון מטופלים ישראלים, על-אף ההכחשות העולות מעת לעת על-ידי מי שחפץ בשלמוני תיירות המרפא.
במצב זה של מתן העדיפות על-ידי בתי החולים למי שמשלם יותר, אין זה מפתיע שמתגלות תופעות של רופאים בכירים בבתי החולים המסתנוורים לנוכח האפשרות למחטף כלכלי אישי ודורשים אלפי דולרים לכיסיהם, מהמנותחים.
