שחקני תיאטרון האימפרוביזציה "פלייבק", המחיזו בו במקום והציגו על-פי סיפורים חווייתיים מחיי המרכז לבריאות הנפש טירת כרמל שסיפרו עובדות ביה"ח, במפגש שהיה סיכום יצירתי ומעניין לסדנאות העצמה נשית שהתקיימו במרכז, ביוזמתה של קטי גלשטיין – עובדת סוציאלית והממונה על מעמד האישה.
לחימום האווירה, ארבעה מחמשת שחקני התיאטרון – נורית, ערן, שירלי ורינה, שיתפו את הקהל בהתלבטויות וסיפורים אישיים מחייהם, כשנועם מלווה אותם בנגינה על אורגן חשמלי. הרעיון שביקשו להדגים, הוא שכשמדברים ומשתפים באומץ אל מול אוזן קשבת שאיננה שיפוטית, זה מביא להקלה, מחדד רגישות חברתית ומוביל לשינוי.
כדי לשתף את הקהל, שאלה נורית לתחושת הצוות לגבי מקום עבודתן ("מרגיש כמו משפחה", "מקום מאתגר ומלחיץ" וכו') כשחבריה ממחישים במשחק את התשובות. ואז התבקשו העובדות לספר מחוויותיהן בביה"ח, והשחקנים נענו לאתגר בעבודת צוות יצירתית, והחיו את הסיפורים בצורה מרגשת שאף העלתה דמעות בעיני הקהל.
אחד הסיפורים:
לילי כהן – מנהלת הרשומות הרפואיות וקבלת חולים, שעובדת בביה"ח 35 שנה, סיפרה כי כשנפתח המרכז לבריאות הנפש טירת כרמל, הועבר אליו בחור צעיר בשם (בדוי) "דני". הוא תמיד חיכה לאמו שהקפידה לבקרו והייתה מביאה לו נקניק ושוקולד שהוא מאד אהב. כשאמו נפטרה הוא היה ממשיך לחכות לביקוריה ולשאול עליה. המזכירות ברישום הרפואי שביקשו להקל עליו, היו משוחחות איתו, מביאות לו נקניק ושוקולד שקנו עבורו בכספן, ועם הזמן הוא החל לקרוא ללילי אימא. אחיו שהפך לאפוטרופוס שלו היה מבקרו לעיתים, אך גם הוא חלה בסרטן ומת. שוב "דני" היה לבד ללא כל בן משפחה מבקר, כאשר רק המזכירות הרפואיות ממשיכות לדאוג לו, לפנק אותו, ולהיות שם בשבילו. לימים "דני" חלה בסרטן והוא הועבר לטיפול בביה"ח רמב"ם, שם הופתעו לגלות שאף שנרשם כערירי, יש לו מבקרות מתמידות – המזכירות הרפואיות, שהוא מאושר בביקוריהן. כשנפטר, דאגה איריס שטרית – אחת מהמזכירות הרפואיות, לארגן מנין מקרב עובדי ביה"ח שילוו אותו בדרכו האחרונה לקבורה מכובדת. איריס לא הסתפקה בכך, ודאגה לאזכורים של שמו של "דני" בבית כנסת במקום מגוריה, והיא אף הביאה ספרי תפילה לבית הכנסת של ביה"ח, כשבכל אחד מהם מדבקה האומרת שהספר הוא לעילוי נשמתו של "דני". לילי ריגשה את הקהל כשהדגישה שזהו ממש יום השנה למותו, וציינה שבעלה של איריס אמר עליו קדיש בבית הכנסת, והיא מספרת את הסיפור לזכרו.
עובדות ביה"ח הסכימו ששחקני תיאטרון "פלייבק" הצליחו להעביר באימפרוביזציות ובצלילים, בצורה מדויקת ורגישה, את ההתקשרות למטופל ואת הנתינה ואהבת האדם שעלו מסיפורה של לילי, וכן הצליחו להציג היטב גם את הסיפורים הנוספים. הן סיכמו את האירוע כמרגש, "ממש הרגשה שעברנו טיפול", וביקשו שיהיו עוד מפגשים מהסוג הזה.
