תגמולים שמשלם אגף השיקום במשרד הביטחון לנכי צה"ל ישולמו רטרואקטיבית מיום שחרורם או מיום הגשת התביעה, ולא רק מיום קבלת ההחלטה בעניינם. כך קובע (יום א', 29.12.13) בית המשפט העליון, בבטלו הוראה פנימית של אגף השיקום בנושא זה. בית המשפט החליט שלא להמתין להשלמת הליכי החקיקה בנושא, הנגררים בצורות שונות מאז שנת 2005.

תגמולים מכוח חוק הנכים משולמים מיום השחרור, בעוד תגמולים מכוח הוראות אגף השיקום משולמים רק מיום ההחלטה. כך נוצרת אפליה בין נכי צה"ל, רק על בסיס המועד בו הוכרה נכותם. בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את עתירתו של משה לופו, לשעבר לוחם גולני שהוכר כנכה צה"ל, וקבע שהוא יקבל את התגמולים מכוח הוראות האגף החל מיום שחרורו, ובית המשפט העליון דחה את ערעורו של משרד הביטחון.


מחכים לחקיקה מ-2005


השופט אליקים רובינשטיין מציין, כי כבר בשנת 2005 קבע היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, כי מדובר באפליה שאינה מעוגנת בחקיקה. באוקטובר 2010 הודיע משרד הביטחון לבית המשפט העליון, כי החקיקה שתשים קץ לאפליה נמצאת בעיצומה, אך זו לא הושלמה עד עתה. "כשלוש שנים לאחר מכן נותר לתהות כמה זמן דרוש עוד לחקיקה המיוחלת", מעיר רובינשטיין בסרקזם. אולם, מאחר שלמעשה משרד הביטחון מסכים שיש להימנע מאפליה, החליט בית המשפט העליון שלא להמתין עוד.

רובינשטיין מקדים ומעיר, כי "מה שנראה לאורך שנים רבות כלגיטימי ותקף, ואף קיבל את אישורו של בית משפט זה לא אחת, לרבות באשר לעניין הרטרואקטיביות ), יכול היה 'לאבד גובה' - ואכן איבד - ברבות השנים עם שינוי האקלים החברתי והמשפטי. אציין כי שירתי מספר שנים בתקופות שונות בלשכת היועץ המשפטי למערכת הביטחון, וברי לי כי מה שנראה בעבר כראוי ונכון, נשתנה בחלוף השנים".

לדברי רובינשטיין, "השאלה היא האם מדיניות התשלום האקטיבי של אותן ההטבות הניתנות לפנים משורת הדין, מפלה בין נכים שלא כדין. אפתח ואומר, כי אין לי ספק שלא הייתה כל כוונת הפליה, והדברים לא נעשו בזדון; השאלה היא מבחן התוצאה ולא הכוונה. לכן אינני שותף, בכל הכבוד, כל עיקר, לניסוחיו הקשים של בית המשפט קמא [השופטת מיכל אגמון-גונן] כלפי המערער, גם אם מסכים אני לחלק ניכר מהכרעותיו".


תחולה מכאן ולהבא


רובינשטיין קובע, כי אין הצדקה רציונלית לאפליה הקיימת בין הנכים. הוא ממשיך ומנתח את נימוקיו של משרד הביטחון לקיומה של האפליה, ובראשה השיקול התקציבי, ודוחה אותם. רובינשטיין קובע, כי משרד הביטחון מסר נתונים מופרזים בעליל והגיש לבית המשפט חישובים שגויים, וכי בפועל העלות התקציבית המירבית היא 14 מיליון שקל לשנה - 0.5% מתקציבו של אגף השיקום.

רובינשטיין מוסיף: "אין שיקול תקציבי מקהה את הפגיעה בשויון ואת תחושת אי הנחת, שלא לומר אי הצדק, של נכה, אשר אקראיות חרצה את גורל הטבותיו לעומת חברו; זאת כאילו חיו בשתי מציאויות מקבילות, בהן הוגשה התביעה באותו מועד, בקו התחלה אחד, אלא שקו הסיום שונה, ותלוי בזמן הטיפול בתביעה על-ידי קצין התגמולים, ובמשך ההליכים המשפטיים עד שהוכרה הנכות, ובמשך הזמן שנדרש לוועדה הרפואית לקבוע את דרגת הנכות. אם כן, ישאל השואל, מה ההיגיון שמאחורי מועד אקראי זה? אין בידנו להשיב לשואל - אכן היגיון קשה למצוא, אך שיקול תקציבי יש; זאת - לא בעידן החוקתי ולא בבחינת השיקול התקציבי במידתיותו כלפי תקציב השיקום".

עם זאת, רובינשטיין החליט שהשינוי יחול רק מעת מתן פסק הדין ולא רטרואקטיבית, שכן למשרד הביטחון היה יסוד סביר להניח שההלכה לא תשתנה - למרות תמרורי ה"עצור" שניצבו בפניו בעת ההליך. לופו עצמו יקבל את התגמולים רטרואקטיבית מיום שחרורו.

הנשיא אשר גרוניס והמשנה לנשיא מרים נאור הצטרפו לפסק דינו של רובינשטיין. משרד הביטחון יוצג בידי עו"ד שרון רוטשנקר, את לופו ייצגו עוה"ד ניר גנאינסקי וליאור טומשין, ואת ארגון נכי צה"ל - עוה"ד תמר חיימוביץ-ריכטר, ענת קליין ומשה מרדלר.