דוד כהן ממבשרת ציון - עובד
בנק הפועלים למעלה מ-32 שנים ותפקידו האחרון אותו הוא ממלא כיום הינו מנהל אזור בנקאות קמעונאית ירושלים של הבנק במעמד של עוזר ומנכ"ל בכיר - טוען כי הבנק השליך אותו כחפץ שאין בו עוד שימוש. לטענתו, בהעדר כל סיבה, טעם ונימוק הידועים לו לאי-הארכת חוזה העבודה שלו, הרי כל מה שנותר לומר הוא שהמדובר בפיטורים או באי-חידוש חוזה עבודה מחמת גיל המהווים אפליה אסורה, וכל זאת על-רקע רצון "לרענן" ו"להצעיר" את המערכת.
כהו פנה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים בבקשה לבטל את החלטת הבנק על הפסקת כהונתו בתפקידו הנוכחי, ולחלופין לשבץ אותו בתפקיד הולם אחר בבנק. בנוסף מתבקש בית הדין להורות לבנק להאריך את חוזה העבודה עם כהן לתקופה של שלוש שנים.
לדברי כהן, במשך כל תקופת עבודתו בבנק הוא נחשב לעובד מצטיין ומוערך. לטענתו, לפני כחודש וחצי הודיע לו מנהל אגף בנקאות קמעונאית בבנק והממונה עליו רון שטיין, כי הוחלט שלא להאריך את הסכם העבודה האישי המיוחד שנחתם עמו בשנת 2008, וכי החל מחודש ינואר יתמנה לו מחליף, ועד לסיום מועד חוזהו הוא ישובץ בתפקיד זמני באחת מיחידות הבנק.
כהן מציין כי ההודעה התקבלה על ידו בתדהמה מוחלטת, מאחר שלא קדם לה כל אירוע שיכול היה להצדיק את הפסקת עבודתו בבנק, ומעולם לא הועלתה נגדו כל טענה לגבי טיב עבודתו, הישגיו או יכולותיו.
לדברי כהן, הממונה הישיר עליו אמר לו תחילה כי הוחלט "לרענן" את המערכת ולאחר מכן אמר שזה עניין של עיתוי. ולאחר שהוא לחץ עליו ודרש הסבר להחלטה שהתקבלה בעניינו, אמר לו שטיין כי זו החלטה של מנכ"ל הבנק.
התובע טוען עוד, כי גם הממונה על שטיין אמר לו כי מדובר בהחלטה אישית של מנכ"ל הבנק
ציון קינן, והציע לו לדבר עם קינן ישירות, שכן לדבריו קינן הוא היחיד המוסמך לבטל את ההחלטה או לשנות אותה.
בפנייתו לבית הדין טוען כהן, כי הפגישה בינו לבין קינן ארכה לא יותר מ-10 דקות ובמהלכה הבהיר לו קינן כי אין בכוונתו לשנות את ההחלטה שהתקבלה בעניינו, והוסיף כי אין לו כל טענה לגבי התפקוד שלו והישגיו.
לטענת כהן, באמצעות עו"ד מאירה נועם, לא נערך לו שימוע לפני קבלת ההחלטה בעניינו, לא נמסר לו כל נימוק ענייני שיש בו כדי להסביר מדוע התקבלה ההחלטה. עוד טוען כהן, כי הבנק פעל בחוסר תום לב מובהק וקיצוני כלפיו ומתוך הנחה שגויה לפיה הוא יכול להתפטר ממנו ללא הצדקה וללא נימוק של ממש, מבלי לשמוע אותו, ומבלי לעשות כל מאמץ להשאירו בבנק ולו במשרה אחרת.
כהן טוען כי זכות השימוע עומדת גם לעובד המועסק על-פי חוזה אישי לתקופה קצובה, וכי במקרה הנדון התנהג הבנק כאילו הוא יכול להשליכו כחפץ שאין בו עוד שימוש. לדברי כהן, פיטוריו או אי-חידוש העבודה עמו מחמת גיל מהווים אפליה אסורה על-פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ועל הבנק מוטל נטל הראיה להוכיח כי הפיטורים היו מסיבה עניינית.
