בית משפט השלום בירושלים גזר (יום ה', 20.11.03) עונש של 3 חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 10,000 ש"ח, על יו"ר תנועת ש"ס לשעבר, אריה דרעי, בשל הרשעתו בעבירת הפרת אמונים במה שזכה לכינוי 'התיק הציבורי' שלו.

שופטי בית המשפט, סגנית הנשיא שולמית דותן, סגן הנשיא חיים לחוביצקי והשופט אהרן פרקש, נימקו את גזר הדין הקל יחסית, בסבל הרב שעברו דרעי ומשפחתו, בעובדה שדרעי עשה למען ציבור בוחריו ולא נטל טובת הנאה אישית, ובהתמשכות ההליכים השונים לאורך שנים, כאשר ניתן היה לאחד את הדיון בתיק ה'אישי' ובתיק ה'ציבורי'.

השופטים מותחים ביקורת על הפרקליטות

בגזר הדין, מתחו השופטים ביקורת על הפרקליטות, בכמה עניינים: "כתב האישום בת"פ 305/93 [התיק ה'אישי'; ר.כ.] ייחס לנאשם עבירות שונות, בהן עבירות מירמה והפרת אמונים. הנאשם הורשע בחלק מאותן עבירות, זוכה מחלקן האחר, נידון למאסר - אותו ריצה במהלך הדיונים בתיק זה - ולתשלום קנס בסכום גבוה מאוד. לא הוסבר על-ידי התביעה, מדוע לא ראתה לנכון להעמיד את הנאשם לדין בכתב אישום אחד על כל העבירות שיוחסו לו, במיוחד לאור הדמיון הרב בין אחד האישומים בת"פ 305/93 לאישומים בתיק שלפנינו".

השופטים אף הביעו ביקורת על הפרקליטות, על-כך שלא ראתה לנכון למצות את הדין עם שאר המעורבים בפרשה: "בכל אחד מן האישומים שיוחסו לנאשם, הוא פעל אל מול ראשי הרשויות המקומיות, המצויינות בכתב האישום, או אל מול גזבריהן. למרות הדופי שמצאה התביעה, לפי עמדתה, במעשיו של הנאשם - היא לא מצאה לנכון להעמיד לדין מי מן האישים, שלכאורה שיתפו פעולה עם הנאשם, במעשה, במחדל, באומר או בשתיקה. לשאלה זו, שלדעתנו ריחפה על כתב האישום מיום הגשתו, לא היתה התייחסות כלשהי בשלבי הדיונים בתיק ועד עצם היום הזה".

הטיעונים לעונש

נציגת המדינה בדיון, עו"ד שרונה אדרי, טענה כי "ראוי היה ללכת בדרך המלך שהותוותה בפסיקה לענישת נושאי תפקידים שהפרו את האמון שהציבור נתן בהם. אולם, בהתחשב בשיקולים נוספים סבורה היא שניתן במקרה זה להסתפק בפחות מכך והיא עותרת להטלת מאסר על-תנאי וקנס".

סניגורו של דרעי, עו"ד יגאל ארנון, אמר כי יש לשקול את "כשרות המטרה של המעשה, שהיתה טובתם של תינוקות של בית רבן, שלמדו בתנאים לא תנאים והכסף גוייס כדי להעמיד לרשותם מבנה ותנאים סבירים. השימוש שנעשה בכסף הוא זה שלשמו נתקבל".

כן טען עו"ד ארנון, כי "התמיכה לא היתה ביוזמת הנאשם, כי אם ביוזמת מנכ"ל העמותה, שפנה אל גזבר העירייה וזה הפנה אותו אל הנאשם. ועוד: גם לעיריית ירושלים היה רצון לסייע. התמיכה נמסרה מרצונה הטוב, ללא כל סוג של לחץ והדבר בא לידי ביטוי גם במספר התומכים במתן התמיכה, בעת הדיון בה בדיעבד במועצת העיר". עוד טען, כי "לא צמחה טובת הנאה חומרית לנאשם או למי מאלה אשר עסקו בענייניה של העמותה שקיבלה את התמיכה".

לבסוף טען, כי "אם זכה הנאשם בשכר כלשהו בעשותו את המעשים עליהם הורשע, היה זה שכר מצווה. אם ביוקרה זכה - בקרב תומכיו וחסידיו, אין לדעת ואין להשוות טובת הנאה זו לטובת הנאה חומרית".

לעניין זה, אמרו השופטים כי "ייתכן כי יוקרה השיג הנאשם, בקרב מקורביו או ציבור בוחריו, שראו את כוחו ועוצם ידו וראו שליבו נתון להם. עם זאת, אין אלה דברים שיש להם שיעור וממילא לא עסקו בכך הצדדים ולא נטען כי הנאשם עשה מה שעשה, כדי להאדיר את שמו בקרב קבוצה זו או אחרת".

השופטים רומזים: דרעי יכול היה להביא
להקלה גדולה יותר בגזר דינו

בגזר דינם, קבעו השופטים כי "יש, איפוא, בנסיבות ביצוע העבירה על-ידי הנאשם, פנים מחמירות ופנים מקלות". השופטים אף ציינו במרומז, כי ייתכן ודרעי היה יכול להביא להקלה גדולה יותר בגזר דינו: "הנאשם שלפנינו לא טען, בשלב הטיעונים לעונש, לעניין פעלו למען הציבור ולא הביא כל ראיה לכך. מבחינה זו, פטורים אנו מלהעמיד טענות במישור זה אל מול מעשה העבירה בגינו הורשע", כשהם מזכירים מקרים אחרים בהם הדבר נעשה.

כצפוי, ייחסו השופטים משקל רב לזמן שעבר מאז ביצוע המעשים: "אין חולק - וכך גם עולה מטענות הצדדים לעונש - כי העובדה שחלפה תקופה של למעלה מארבע עשרה שנים, מאז ביצוע העבירה עד למועד בו עומדים אנו לגזור את דינו של הנאשם, הינה בעלת משקל רב בקביעת מידת העונש".

"מטעם זה שחלף זמן כה ארוך מיום ביצוע העבירה עד הנה - אנו סבורים שמן הדין, ולא רק לפנים משורת הדין, לסטות ממדיניות הענישה שנקבעה, כאמור, לעבירות מן הסוג הנידון".

ואולם, "נוכח משקלן המשמעותי מאד של הנסיבות המקלות בענין שלפנינו - קל היה ללכת אחרי נטיית הלב ולהקל עם הנאשם במידה רבה מאד. אלא, שהליכה בדרך זו היתה עלולה להוציא תקלה תחת ידינו. הנאשם עצמו, או מי מן הציבור, יכל היה לחשוב - מתוך טעות חמורה, שהקלנו ראש בחומרת המעשים. ולא היא".

השופטים: דרעי טרם הפנים את הדרישה
מעובד-ציבור לנהוג בטוהר מידות מוחלט

השופטים אף ציינו, כי לאחר שהפסיד דרעי בערעורו בתיק ה'אישי' וריצה את עונשו, היה עליו "היה עליו להפנים את משמעותה [של העבירה], לפחות מן השלב שבו ניתן פסק הדין בערעורו, וממנו יכול היה ללמוד, שגם במקרה הנידון ביצע עבירה שלא היה לו לבצעה. כפירתו של הנאשם בעבירה זו ודבריו בעדותו לפנינו מלמדים כי הנאשם עדין לא קיבל עליו, באופן מלא וללא כל הסתיגויות, את הדרישה החד משמעית וחסרת הפשרות מעובד הציבור לנהוג בטוהר-מידות מוחלט".

למרות שדרעי לא יוכל לכהן כאיש ציבור בזמן הקרוב, בשל חוק שירות המדינה ופסיקת בג"צ, המחייבים תקופת צינון לאחר הרשעה, וכפועל יוצא מכך, עונש המאסר על-תנאי הוא לפרוטוקול בלבד, שכן דרעי לא יוכל לעבור שוב עבירות אלה באם לא יכהן בתפקיד ציבורי, הרי שכל שנשאר לשופטים הוא להשית עליו קנס, "למען נציב תמרור אזהרה לפני הנאשם, ומעניינו יפיקו לקח גם עובדי ציבור אחרים".

דרעי: הפרשיות של 'מאות המיליונים' התגלו כריקות מתוכן

בתגובה לגזר הדין אמר דרעי, כי הוא רואה עצמו כמנצח בעניין התיק הציבורי. לטענת דרעי, פרשיות של "מאות מיליונים" שנכללו בתיק הציבורי הוכחו כריקות מתוכן; כתב האישום לא התבסס על ראיות; העדויות במשפטו היו מגמתיות ושקריות, ועל הפרקליטות לערוך חשבון נפש בעקבות תוצאות המשפט בתיק הציבורי.

דרעי הוסיף, כי בית המשפט הכיר בכך שאכן נגרם עוול לציבור החרדי-ספרדי, אשר קופח לאורך השנים בתקצוב, הן בהשוואה למגזר הכללי והן בהשוואה למגזר החרדי-אשכנזי, וכי הוא פעל לתיקון העוול.

דרעי ציין, כי אין בכוונתו לערער על גזר הדין. עם זאת הוא אמר, כי בכוונתו להוסיף ולהילחם על חפותו בתיק האישי, בו הורשע כזכור בקבלת שוחד ונידון למאסר בפועל. דרעי סירב להתייחס לסוגיית עתידו הפוליטי.

ב-24 בספטמבר זיכו השופטים שולמית דותן, חיים לחוביצקי ואהרון פרקש את דרעי מארבעה מתוך חמשת האישומים נגדו בתיק הציבורי. דרעי הורשע באישום החמישי, בעבירה של הפרת אמונים, לאחר שהעביר תקציב של 400 אלף ש"ח לעמותת "קול יהודה", בראשה עמד אחיו, הרב יהודה דרעי.

בית המשפט ציין אמנם, כי במעשהו של דרעי היה "יסוד של שחיתות", אך מנגד תהה "אם הגשת כתב האישום, על המועדים הנדונים בו, היתה מוצדקת בהתחשב במה שעשה הנאשם בפועל כדי לקיים הנוהל הנידון" [ראו קישור].

למרות הרשעתו של דרעי בעבירת הפרת האמונים, ניתן לקבוע כי לאור זיכויו של דרעי ממרבית העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, על-רקע ביקורתו של בית המשפט על שיקול דעתה של הפרקליטות, ובהתחשב במאמץ הרב שהושקע בתיק, מהווה הכרעת הדין בתיק הציבורי מכה נוספת ליוקרתה של הפרקליטות - המצטרפת לשרשרת ארוכה של כישלונות בתיקים שניהלה הפרקליטות נגד אישי ציבור. עם הבולטים שבהם נמנים תיקיהם של שר המשפטים לשעבר, עו"ד יעקב נאמן, השר מאיר שטרית ומנכ"ל משרד רה"מ לשעבר, שמעון שבס.

ת.פ. 1872/99 מדינת ישראל נ' אריה דרעי