"גופי החקירה הם אמנים בשימוש בתקשורת. השימוש בתקשורת בהליכים המשפטיים החל אצלם ולא אצל הסניגורים". כך מאשים (יום ה', 13.2.14) עו"ד
אילן סופר, ראש מחלקת ליטיגציה במשרד גולדפרב-זליגמן המייצג שורה ארוכה של אישי ציבור. לדבריו, יש מקום להכשיר עורכי דין גם להתמודד מול התקשורת כדי שיוכלו למלא כראוי את תפקידם.
לדעת עו"ד
ישראל מימון, לשעבר מזכיר הממשלה, התנהלות תקשורתית חיונית לעורך הדין, אך לפעמים יש לבחור בשתיקה שהיא ההתנהלות הנכונה. הוא הביא כדוגמה את עו"ד דורי קלגסבלד, שלא אמר מילה כאשר הועמד לדין על תאונת הדרכים הקטלנית שגרם: "הוא הבין שלא יכול לצאת מנצח, הוא שתק, שילם את חובו לחברה והיום איש לא אומר שהוא עבריין".
מימון סבור, כי השופטים אינם מושפעים מן ההתנהלות התקשורתית סביב התיקים שלפניהם. לעומת זאת אמר סופר, כי בתי המשפט מושפעים מן האווירה הציבורית והתקשורתית. הוא הזכיר, כי במקרה של קלגסבלד סברה (בדעת מיעוט) השופטת
יהודית שבח, כי שופט התעבורה הושפע מן האווירה סביב התיק והחמיר מדי בשל כך. "בתי המשפט משותקים מפחד מאמצעי התקשורת. הם פועלים תחת הטרור של התקשורת. הם מפחדים שכל התבטאות שלהם תקבל אספקטים כאלה ואחרים", הוסיף סופר.
לדברי מימון, לעיתים די בכותרת אחת על עתירה שהוגשה לבג"ץ כדי להרתיע שר, החושש מהמשך העיסוק התקשורתי בנושא. עוד הציע לזהות מיהו האנדרדוג שאין סיכוי לנצח אותו תקשורתית, כפי שהיו ניצולי השואה שניהלו בזמנו מאבק נגד הממשלה.
יו"ר
הרשות השנייה לשעבר, נורית דבוש, הגיבה באומרה, כי עורכי הדין חיים בסרט אם הם סבורים שתקשורת המונים יכולה להעביר לציבור את דקויות ההליכים המשפטיים. "המשפט לא צריך להתנהל בתקשורת, אלא צריך להתנהל כשהפקטור התקשורתי מונח על השולחן, עם התוצאות שלו", הדגישה.
"תארו לעצמכם שאחרי חשיפת פרשת קצב, הוא היה הולך לתוכנית האירוח של
יאיר לפיד, שם את גילה בשורה הראשונה, שמים לו קצת טיפות עיניים כדי שידמע, ואומר: היה לי רומן, אני מצטער, זה לא היה בסדר, אני הולך לשקם את חיי עם גילה. כולם היו מוחאים כפיים, לפיד היה מבסוט כי היה לו את הסקופ של החיים שלו; אתם חושבים שקצב היה עכשיו היכן שהוא עכשיו?", הדגימה דבוש.