משרד המשפטים מציע להעניק הקלות ממוקדות בנוגע לפירוק הפירמידות העסקיות, אשר יחולו לדבריו על מספר מוגבל של חברות. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אבי ליכט, פרסם לשימוע (יום ב', 24.2.14) טיוטת תקנות ליישום פרק זה בחוק הריכוזיות, אשר יובאו לאחר קבלת תגובות הציבור לאישורם של השרים
ציפי לבני ו
יאיר לפיד ושל ועדת הכספים.
פרק הפירמידות מורה, כי הפירמידות הקיימות יפורקו בתוך ארבע-שש שנים לעומק מירבי של שתי שכבות. בתקופת הביניים קובע החוק הוראות ממשל תאגידי מחמירות לגבי חברות המצויות בשכבה שלוש ואילך בפירמידות הקיימות. ההקלות, שהסמכות לקובען מצויה בחוק, נועדו להתמודד עם החלת הוראות החוק במקרים שאינם מתאימים ושאינם עולים בקנה אחד עם תכליתו.
לפחות שליש דירקטורים חיצוניים
הנושא הראשון המטופל בתקנות הוא מספר הדירקטורים החיצוניים בחברות בשכבה שלוש ואילך בפירמידות הקיימות. החוק קובע, כי בחברות משכבה שלוש ואילך הדירקטוריון יורכב מרוב של דירקטורים שממנה בעל השליטה אך אינם קשורים אליו ("דירקטורים בלתי תלויים"). בנוסף קובע החוק, כי מחצית מהדירקטורים פחות אחד, יהיו דירקטורים חיצוניים שמינוים טעון רוב מקרב המיעוט באסיפה הכללית, כלומר: המינוי שלהם מאושר על-ידי הציבור ולא על-ידי בעל השליטה.
ההקלה המוצעת בעניין זה מתייחסת לשני מצבים בהם קיים חשש שאם ייושמו הוראות החוק כלשונן, יאבד בעל השליטה את הרוב בדירקטוריון, דבר שלא הייתה כוונה לגרום לו בתקופת הביניים. מדובר על מקרים בהם מתמנים גם דירקטורים מטעם בעל עניין בחברה על-פי הסכם עם בעל השליטה, או בחברות בהן מתמנים דירקטורים מקרב העובדים על-פי הסכם קיבוצי. במצבים אלה מומלץ, כי התקנות יקבעו שמספר הדירקטורים החיצוניים יפחת כמספר הדירקטורים המתמנים שלא על-ידי בעל השליטה. זאת, בלבד שמספר הדירקטורים החיצוניים לא יפחת משליש מחברי הדירקטוריון.
הנושא השני המטופל בטיוטת התקנות הוא הקלות בסיווג חברה כ"חברת שכבה". גם כאן התיר המחוקק להחריג חברות מתחולת החוק, אם אין אינטרס ציבורי בהכללתן בו. לאור זאת מוצע, כי מנפיקים של תעודות סל ("מוצרי מדדים") ומנפיקים של סטרקצ'רים ("מוצרים מובנים") לא ייחשבו לחברת שכבה. זאת, משום שאין מדובר בגיוס חוב למימון פעילות עסקית של החברה, אלא שימוש במסגרת של חברה כדי להציע לציבור כלי השקעה, הדומה בעיקרו לקרן נאמנות.
חברות צינור
חברות נוספות להן מומלץ להעניק הקלה הן חברות הנפקה בבעלות מלאה של תאגיד בנקאי או מבטח המשמשות לצורך מיוחד ומכונות "חברות צינור". חברות אלה מגייסות הון עבור הבנק או המבטח, למשל לצורך עמידה בדרישות הלימות הון של המפקחים. הבנק או המבטח ערבים להחזר החוב, והחברה עצמה ריקה ומשמשת רק כ"צינור" לגיוס הכסף והעברתו לבנק או למבטח. אין בחברה פעילות נוספת, וניהולה נעשה באמצעות בעלי תפקידים בבנק או במבטח. לכן, אם הבנק או המבטח הם בעצמם חברת שכבה, יש לראות את "חברת הצינור" כחלק מאותה "שכבה" שבה נמצא הבנק או המבטח, ולא כעוד שכבה של גיוס הון.
אם התאגיד הבנקאי או המבטח עצמם אינם חברת שכבה, לא ניתן להתעלם מהיותה של חברת הצינור "שכבה" נוספת במבנה ההחזקות בבנק או במבטח. במקרה כזה, תיהנה חברת הצינור מהקלה רק לגבי הממשל התאגידי המחמיר בתקופת הביניים. אולם, בתום תקופת המעבר יידרשו הבנק או המבטח למצוא פתרון אחר לגיוס הכספים, שלא דרך של חברת שכבה שלישית ומטה.
הקלה נוספת מהסיווג כ"חברת שכבה" מתייחסת למצב בו חברת שכבה נשלטת על-ידי שני מחזיקים יחד, כאשר הגדול מביניהם אינו חברת שכבה שנייה, והמחזיק הקטן הוא חברת שכבה שנייה. במצב כזה, החברה נחשבת לחברת שכבה שלישית ואילך בגלל המחזיק הקטן. בשל כך, הוראות צמצום הפירמידה חלות עליה ויחולו עליה הוראות המעבר המחמירות. התקנות המוצעות נותנות הקלה מתחולת הוראות הממשל התאגידי המחמיר בתקופת המעבר, אולם אינן פוטרות את החברה מההוראה האוסרת על החזקה במסגרת פירמידה. כלומר: בעלי השליטה יחויבו לפעול לשינוי מבנה האחזקות על-מנת להתאימו לדרישות חוק הריכוזיות עד תום תקופת הביניים.