הליצניות הרפואיות קליה אייכנגרין ורינה בן דוד שעובדות עם מאושפזים באגפים הסגורים של מחלקות המרכז הרפואי לבריאות הנפש טירת כרמל, מצליחות לפוגג את המתח גם כשהם במצבים אקוטיים ולשמש להם אוזן קשבת.
הליצניות פועלות על-פי העיקרון שכל אדם צריך שיבחינו בו ושייגעו בו. לכן האחת מעבירה סדנה על נושאים כמו: חגים, שירים בנושאים שונים, משחקי ילדות, מאכלי עדות, בדיחות ועוד, כל זאת כדי לדובב את המאושפזים ולהשכיח מהם את מצבם ולהרגיעם. בו בעת הליצנית השנייה עוברת ממטופל אחד לשני עם מכשיר עיסוי שבעזרתו היא עושה להם עיסוי באזור הכתפיים והראש שאליו מתנקז מתח רב. לעתים הן מאפרות את המאושפזות שנהנות משיפור הופעתן או מאושפזים שנהנים מאיפור מצחיק.
בעצם הופעתן הליצנית ואפילו המגוחכת ויוצאת הדופן, הן נותנות לגיטימציה להתנהגויות ולתגובות שונות ומשונות, ובכך מפוגגות את המתח. קליה אמרה שאנשים שבחלקם מרגישים דחויים ע"י החברה ומוצאים עצמם במחלקה סגורה, מקבלים מהליצניות יחס של כבוד. במחלקות מדווחים שאחרי טיפול הליצניות, האווירה באגפים הסגורים משתנה לטובה, הופכת נינוחה יותר, ושיתוף הפעולה עם הצוות משתפר.
קליה הסבירה שיש הבדל בין ליצנות רפואית שעובדת עם חולים פסיכיאטריים לעומת חולים אחרים, בכך שהם מתקשים להתרכז, יש שאינם משתפים פעולה ומנסים להפריע, ולא פעם הן אינן יכולות לפעול על-פי התוכנית שהכינו אלא עליהן להתאים את עצמן למצב המאושפזים באותו זמן. קליה הוסיפה שעם כל זאת, החולים הפסיכיאטרים נוגעים ללב ואף שהאתגר בעבודה עמם הוא גדול, הרי כשהן מצליחות להעלות חיוך על פניהם, להביאם לספר על חוויה מהנה, ולהביא להקלה במצוקתם, הסיפוק הוא אדיר.
