"
צבי בר מבין שחלק מהתנהלותו הייתה פגומה, לפחות מבחינת מראית עין של הדברים, אך בזמן אמת הוא לא היה ער לכך. הוא פעל בתקופות שהנורמות המוכרות היום, לא היו ברורות". כך אמר (יום ב', 10.3.14) עו"ד נבות תל-צור, סניגורו של ראש עיריית רמת גן לשעבר, בפתח עדותו של בר בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
תל-צור הדגיש, כי בר הכחיש כל העת את טענות השוחד שהוטחו בו - ולא כך בנוגע לטענות אחרות, כגון העלמת קשריו האישיים עם
חיים גייר, יזם פרויקט הר נפוליאון ברמת גן. "נבקש להצביע על קשיים בבואנו להחיל את הנורמות של היום על תקופות קודמות", הוסיף תל-צור.
בר עצמו הכחיש בעדותו את הטענה כאילו יזמים קיבלו ממנו יחס מועדף, וטען שכל אזרח נהנה מהדלת הפתוחה שהנהיג. במיוחד, אמר, סייע ליזמי נדל"ן משום שהבין שזהו החמצן של העיר. עוד אמר בר, כי נתן אמון מלא בעו"ד מוטי גלוסקה, שהיה הן פרקליטו האישי והן מי שטיפל מטעם העירייה בפרויקט בית ליר-אור, אם כי בדיעבד הוא מודה שהיה טיפש כאשר לא היה ער לנושאים מסוימים.
עוד הכחיש בר שנתן יחס מיוחד ל
שאול לגזיאל, יזם פרויקט מגדלי התמרים, ואמר שכל רצונו היה לעודד את הבנייה כמו בכל רחבי העיר. לדבריו, חתימתו על הדרישה לפינוי מחסני שירותי בריאות כללית מן האזור הייתה שגרתית, לגזיאל קנה את הפרויקט רק לאחר מכן והוא אף לא ידע על רכישה זו. לדברי בר, הוא לא עסק במינוי השמאים שטיפלו בפרויקט, לא נתן להם הנחיות ולא התערב בהיטל ההשבחה שהוטל על לגזיאל.
"שאמה דיבר הרבה שטויות"
"כרמל שאמה שיגע את הפרקליטות על כלום", האשים בר את הח"כ לשעבר ומי שעמד בראש האופוזיציה נגדו. "הוא דיבר הרבה שטויות", הוסיף בהתייחסו לטענותיו של הכהן-שאמה נגד היטל ההשבחה במגדלי התמרים. בר הסביר, כי העדיף שלא לערער על שומתו של השמאי המכריע בנושא זה, כי רצה לנוע קדימה ולא להתעכב עוד שנה בבית המשפט.
בר נשאל על בקשתו מלגזיאל לקבל לעבודה את בנו יואב בחברת מד פטרוליום. הוא השיב, כי הציע את יואב כאשר ראה שלגזיאל מחפש איש שיווק, למרות שבעצמו לא האמין בחברה. "הוא לא קיבל משכורת, לא משרד, אלא רק מניות. הוא לא עבד עבורם. לא יצא מהחברה הזו כלום", הוסיף. לדבריו, הוא פנה ללגזיאל מטעמי ידידות ולא רק כל בעיה בכך.
תל-צור עבר לפרויקט הר נפוליאון, ובר אמר שהרעיון להעניק לגייר שטחים חלופיים במקום השטח שנועד להישאר במצבו הטבעי, היה של הדרג המקצועי. מהנדס העיר המליץ לו לחתום על חוזה שהוכן בידי היועץ המשפטי, שאף הוא המליץ על כך, ולכן חתם.
"רצינו לאכול במסעדה טובה"
כאשר נשאל בר מדוע נסע בעצמו למשרד הפנים בירושלים כדי להביא לאישור ההסכם עם גייר, השיב: "לא ידעתי שהופעתי משפיעה. באתי עם אנשי, כי אחר כך רצינו לאכול במסעדה טובה. ידעתי ששר הפנים מאציל סמכויותיו למנכ"ל. אם הוא לא היה מאציל, הייתי הולך גם לשר הפנים".
בר אישר שבמקביל נטל הלוואה בסך 100,000 דולר מגייר, אך אמר שהייתה זו הלוואה "מידיד נפש ולא קשורה לנדל"ן בעיר. ביקשתי ממנו הלוואה בלי בושה". הוא הסביר, כי למרות שהחזיק בכספת שבביתו מזומן מעסקים הפרטיים הקודמים, הוא לא רצה להשתמש בכסף זה, אותו ראה כמיועד רק לשעת חרום. לדבריו, לא היה זה עניינו מהיכן הזרים גייר את הכסף, ואין זה נכון שההלוואה ניתנה מחברה שבבעלות גייר כדי להסתיר את זהותו של המלווה.
"אם אני מואשם במשוא פנים כלפי היזמים, [תשובתי היא ש]המשכתי לטפל לאור היום בפרויקט הר נפוליאון", הוסיף בר. תל-צור שאל כיצד לא חשש, השיב בר: "ככה אני בנוי. כך עשיתי וכך אעשה בעתיד. הפרויקט היה חשוב מאוד. לא היו לי מניעים לא טובים ולא חששתי שיש לעצור בעקבות החקירות. אני מזה 25 שנה בחקירות. כשנפל הגשר [במכבייה] חקרו אותי".
