חקירתו השנייה של יורם דנציגר, ב-5.4.11, נפתחה בשאלה מדוע מחק בשנת 2007 את חובותיו של שלומי לחיאני למשרדו. דנציגר השיב: "למעט ביטול חשבון עסקה אחד שלוש שנים לאחר שהוצא, ביטולי חשבונות עסקה שנוגעים לכרטיס חשבון 8025 [של לחיאני] נעשו בשני עיתויים. העיתוי הראשון ב-5.8.07 והעיתוי השני ב-17.10.07. בסך-הכל בדני התאריכים האלו ביטלתי חשבונות עסקה פתוחים של הלקוח בהיקף של 44,602 שקל. ביטול נוסף נעשה ב-14.5.09 על-ידי רואה חשבון שהועסק על-ידי מנהל המשרד, רו"ח שלזינגר, שביטל חשבונות בסך 26,800 שקל לערך, שנים אחרי עזיבתי את המשרד".

דנציגר גילה, כי שר המשפטים דאז, דניאל פרידמן, ביקש ממנו להציג את מועמדותו לבית המשפט העליון. לאחר שדנציגר נבחר, ביולי 2007, הבהיר שותפו, דורי קלגסבלד, כי לא יוכל להמשיך לנהל את המשרד במתכונת הקיימת ולכן הוחלט לפרקו. עד סיומה של אותה שנה בוטלו חשבונות בהיקף שבין 700,000 שקל למיליון שקל. מאוחר יותר עדכן דנציגר את הסכום ל-1.4 מיליון שקל.

"השיקול המרכזי שהנחה את השותפים בביטול חשבונות עסקה אלה היה הנחה שלהם שלא ניתן יהיה לגבות אותם מהלקוחות, ואי רצונם להותיר את רונן מטרי כמפרק בפני ניסיונות סרק לגביית החובות. ברצוני להבהיר שבמשך 23 שנות קיום המשרד, מעולם לא נקטנו בהליך משפטי כלשהו נגד לקוח שלא שילם את חובותיו. בין הלקוחות שזכור לי שאני ביטלתי חשבונות עסקה שלהם בתקופה זו של שנת 2007 היו: ד"ר דוד דנקנר, רועי מכנס, ורדינון, ד"ר איתן זילביגר ותעשיות דואר משולב. על-אף האמור לעיל, השאירו השותפים לטיפול המפרק חובות של מעל 5 מיליון שקל, ולמיטב ידיעתי הוא הצליח לגבות בין 50 ל-60 אחוז מזה במשך שנתיים", הוסיף.


"הסכם הוא הסכם"


על הסכם שכר הטירחה שלו עם לחיאני, אמר דנציגר: "כעורך דין שראה לא מעט הסכמי פיקס, לעיתים קרובות מסתבר בדיעבד שהתמחור של הסדר הפיקס היה בלתי משתלם בעליל. כשסגרתי עם לחיאני את הסדר הפיקס הזה, ההערכה שלי הייתה שזה לא יהיה טיפול ארוך טווח כמו שבפועל היה, שזה לא הליך שיכלול פתאום עוד תוספת הסכם שזה עניין ההסכם המשולש [אלשב-מזרחי-איגוד].

"לא יכולתי להעריך את זה אז, אבל בגדול הסכם הוא הסכם ואנחנו מעט מאוד פותחים הסדרי פיקס רק בגלל שזה לא משתלם. אילו ברבות הימים בנק איגוד היה תובע את אלשב ואת הערבים [בני הזוג לחיאני] בגין הפרת ההסכם, הייתי דורש כנראה לעדכן את הסכם הפיקס".

החוקרים הקשו: איזו סיבה או קושי היו לגבות חובות מלחיאני? דנציגר השיב: "ראשית, למיטב ידיעתי שלומי היה נתון במשך שנים בקשיים כלכליים. אני יודע בוודאות שמסוף שנות ה-90 היו לו קשיים כלכליים שהגיעו לשיאם ב-2002 אל מול בנק המזרחי. הוא גם אמר לי במועדים שונים שהוא לא יכול לשלם את חובותיו, הוא בקשיים ושהוא יסדר את חובו בעתיד".

החוקרים טענו, כי חלוקת מספר שעות העבודה עבור אלשב בסכום ששילמה, מביאה לשכר טירחה מגוחך "שלא עונה לשום סטנדרט ולא עומד בשום מבחן של סבירות". דנציגר הגיב, שמדובר ב-220 שקל לשעה, ואין זה סכום מגוחך. "אכן, זה לא סכום גבוה במיוחד, ואולם בכל השנים המקבילות יש לנו דוגמאות לא מעטות שבהן המשרד בסופו של יום גבה מחיר דומה ואפילו נמוך מהסכום פר שעה מלקוחות שאינם פחות 'יוקרתיים' מאלשב. יש דוגמאות שמתייחסות לחברת טלדור, החברה לשירותי איכות הסביבה, מרכז הירידים ועוד".


"הפקדה למשרד מקצועי"


החוקרים: "שלמה לחיאני הוא ראש עירייה אשר בו-זמנית מקבל ממך שירותים משפטיים באופן אישי, ומצד שני מעסיק אותך כיועץ משפטי חיצוני לעירייה. האם לא ראית כאן חשש לניגוד עניינים מצד לחיאני כראש עיר?"

B>>דנציגר: "מנקודת המבט של שלומי, אני לא חושב שהוא ראה אי-פעם קושי או ניגוד עניינים בהעסקת משרדנו בשלושה עניינים שונים על פני השנים. אדרבה, למיטב ידיעתי הוא ראה במסירת העבודה למשרדנו משום הפקדה של עבודה משפטית למשרד מקצועי ולמשרד של אנשים ישרים והגונים.

"עיריית בת ים שילמה על-פי הסכמי שכר הטירחה שבו חויבה. העירייה חויבה בתעריף שעה עם שיעורי הנחות שונים ושילמה, אם במועד ואם לאחר בקשות ודרישות, את מה שהייתה חייבת. לא הייתה כאן קבלת 'פרס' או 'מתנה' אלא בתמורה מדויקת למה שעבדנו. לגבי לחיאני: הוא שילם שכר טירחה, הוא היה צריך לשלם יותר (זה לעניין ההנחות), ובגלל הקשיים שהוא נקלע אליהם, הוא לא שילם את כל החיובים של צהוב".