"היריעה הרחבה שגוללה על-ידי עד המדינה חשפה במהלך המשפט מערכות ציבור ושלטון מושחתות, שהרקיבו והתרקבו לאורך השנים. מאות רבות של אלפי שקלים הוזרמו לעובדי ונבחרי ציבור, שטמנו הכספים באמתחתם. הכספים המזוהמים נמסרו לעובדי ונבחרי הציבור למען יקדמו עניינם של נותני אותם כספים, בדרך קלוקלת כזו או אחרת".

במילים אלו פותח (יום ב', 31.3.14) השופט דוד רוזן את הכרעת הדין במשפט הולילנד. רוזן מקדיש את העמודים הראשונים לדמותו של שמואל דכנר ובעיקר למשקלה של עדותו. "מדובר בעד שתבונתו בלטה, על-פי כל אמת מידה. עד המדינה ניחן בידע מקצועי רב. עד המדינה הכיר את תחום עיסוקו בצורה שאין ממנה", אומר עליו רוזן.

לצד זאת, מוסכם על הכל שדכנר פנה למשטרה לא מטעמים של היטהרות הנפש, אלא לאחר שהגיע למסקנה שזוהי הדרך העדיפה מבחינתו כדי שיוכל לתבוע את הלל צ'רני. דכנר עצמו אמר שהוא ביצע לאורך השנים מעשים פליליים לרוב, ובשנים האחרונות לא נרתע מלשקר, לזייף ולהונות כדי להשיג את מטרותיו. רוזן מציג על פני כמה וכמה עמודים דוגמאות למקרים בהם נתפס דכנר בקלקלתו כאשר הסניגורים הותירו אותו עירום ועריה, כולל שקרים וזיוף מסמכים.

עם זאת, במאמר מוסגר אומר רוזן, כי דווקא "כתב הסחיטה" - טיוטת התביעה השקרית שהכינו פרקליטיו של דכנר על-פי הנחיותיו - מלמד שהוא לא רצה להפוך לעד מדינה, אלא חיפש דרכים להגיע להסדר עם צ'רני. לצד זאת הוא מציין, כי צ'רני לא הגיש למשטרה תלונה נגד דכנר בטענה לסחיטה באיומים.

ואולם, ממשיך רוזן, "מול עדות בעייתית של עד המדינה, מורכבת ורוויית שקרים, ניצבות עובדות שהינן בבחינת אבני תושבת לעדותו בבית המשפט". עיקרים בעדותו של דכנר הוכחו בראיות עצמאיות ובכך חיזקו את בסיסו של כתב האישום. לכן, "מדובר בעדות בעייתית ביותר המחייבת חיזוק משמעותי, אבל עדות בעלת משקל ותוקף".

עוד מדגיש רוזן: "לא כל סתירה בין הודעותיו השונות במשטרה לדברים שמסר בחקירה הראשית ו/או הנגדית בבית המשפט עומדים לעד המדינה לרועץ". לנוכח היקף החומר והזמן שחלף, יש סתירות שהן כורח המציאות, ובדרך כלל תשובותיו השגויות היו פרי טעות אנוש ולא בשל רצון לסטות מהאמת. דכנר גם היה מוכן לחזור בו מטענות כלפי נאשם זה או אחר, לאחר שהוכח לו שאין להן יסוד - דבר המלמד שלא גמר אומר להשחיר את פני הנאשמים ויהי מה, אלא בסך-הכל ביקש לומר את האמת.

רוזן מעיר בלגלוג-מסוים, כי בעוד בחקירות הנגדיות של דכנר תיארו אותו הסניגורים "כאישיות מניפולטיבית, ערמומית, נלעגת ומעוותת משהו" - הרי שבפרשת ההגנה תיארו אותו הנאשמים כאישיות מושכת לב, אדם נדיב ואיש מקצוע מעולה. דבריו של דכנר בשבועות האחרונים לחייו לפיהם ימיו ספורים, "נתקבלו כדברים בעלמא, שלא לומר בגיחוך ובמבט מתלעג" - אך תחזיתו המצמררת התאמתה.

רוזן מסכם: "עדותו של עד המדינה הינה עדות מורכבת ובעייתית עד מאוד. לא ניתן לסמוך ולהישען על עדותו של עד המדינה כשהיא עומדת לעצמה. עדותו של עד המדינה מחייבת זהירות וקפדנות מיוחדת. עם זאת, לא מדובר בעדות מבוטלת. מדובר בעדות שיש בכוחה לקבוע ולעגן ממצאים במשפט במקום בו העדות מחוזקת ונתמכת בצורה ממשית".

בהתייחסו לעובדה שדכנר לא נחקר בחקירה נגדית בידי סניגוריהם של אהוד אולמרט, שולה זקן, אלי שמחיוף, אברהם פיינר, דני דנקנר ויעקב אפרתי, אומר רוזן: "אין בכוחה של עדות עד המדינה לגבי הנאשמים הנ"ל לגבש לבנה בחומת הרשעת מי מהנאשמים הנ"ל. עדות עד המדינה תשמש, בעניין הנאשמים הנ"ל, להארת התמונה העובדתית שהוכחה ולהסרת מיני כתמים".

בהמשך אומר רוזן בהקשר זה, כי עדותו של דכנר ביחס לאותם נאשמים אינה יכולה להיות אחת מאבני הפסיפס בראיותיה של המדינה. עם זאת, יש בכוחה "כדי להסיר 'אבק טענות' שביקשו הנאשמים לכסות בהם את האירועים. יש בכוחה של עדות עד המדינה להבריק ולהאיר הפסיפס העובדתי הנסיבתי המושלם שנבנה בבית המשפט".