מאות אלפי ישראלים סובלים מחרפת רעב, משום שהממשלה הזניחה את נושא הביטחון התזונתי והותירה אותו בידי עמותות התנדבות. קיימת "מחויבות ממשלתית קטנה עד מאוד לטיפול ראוי בנושא קידום הביטחון התזונתי". כך קובע (יום ב', 7.4.14) מבקר המדינה, יוסף שפירא, בדוח מיוחד על הנושא.

המדינה לא גיבשה מדיניות כוללת להתמודדות עם תופעת הרעב (המכונה בדוח בלשון נקייה "חוסר הביטחון התזונתי"), ויישום המדיניות הקיימת של תמיכה בעמותות מזון מעלה ספק, אם מערך התמיכות הממשלתי תורם תרומה של ממש לשיפור הביטחון התזונתי בקרב מגזרים ויישובים שבהם בעיית הרעב היא חריפה, ובפרט בחברה הערבית.

היעדרה של מדיניות כוללת בתחום הנזקקות למזון מותירה את גורמי הרווחה בשלטון המקומי ללא הכוונה ראויה, וכל רשות פועלת על-פי תפיסתה ובהתאם לכלים העומדים לרשותה, וככל שישנם כאלה - רובם ככולם מקורם במגזר השלישי. מציאות זו גורמת לטיפול שאינו שוויוני בנזקקים ביישובים השונים בארץ, תוך הסתמכות על טוב ליבם של תורמים ומתנדבי עמותות הסיוע והמזון.

לצד זאת מציין שפירא לחיוב, כי לאחרונה הקצתה הממשלה 200 מיליון שקל לנושא הביטחון התזונתי והיא מגבשת תוכנית פעולה בנושא זה. "מדובר בצעדים חשובים לקידום הביטחון התזונתי, אף שבוצעו באיחור ניכר. עם זאת, מבחנה של הממשלה יהיה באופן מימוש אחריותה לקידום הביטחון התזונתי ובכלל זה ליווי צעדים אלה במדיניות ממשלתית כוללת ובמחויבות תקציבית רב-שנתית".


מחויבות נמוכה למיזם


בממצאים הפרטניים אומר שפירא, כי המועצה הארצית לביטחון תזונתי, שאמורה לייעץ לשר הרווחה בגיבוש המדיניות, התכנסה לראשונה רק בינואר 2013, כמעט שנה לאחר שהוקמה, והיא מצויה בראשית עבודתה. משרד הרווחה לא נתן למועצה די אמצעים להפעלתה, והיא נשענה על אמצעים שהעמידו לרשות יו"ר המועצה גופים ציבוריים אחרים ועל פעילותם של מתנדבים. יש לראות בחומרה את העיכוב בפעילות המועצה ואת אי-הקצאת האמצעים לפעילותה. על משרד הרווחה להסדיר ללא דיחוי את האמצעים הדרושים לפעילות המועצה כדי שתוכל למלא כראוי את תפקידיה, ועל המועצה לפעול במרץ לגיבוש המלצות לשר הרווחה, לרבות בדבר תוכניות להבטחת ביטחון תזונתי לאוכלוסייה בטווח הקצר ובטווח הארוך.

בשנת 2009 הציג שר הרווחה דאז, יצחק הרצוג, בפני ראש הממשלה, בנימין נתניהו, דוח של הוועדה הבין-משרדית לבחינת האחריות של המדינה להבטחת הביטחון התזונתי של אזרחיה. נתניהו החליט, כי משרד הרווחה, משרד האוצר וארגון הג'וינט יקדמו יחדיו מיזם לקידום הביטחון התזונתי. עיקרי המיזם היו: דירוג עמותות המזון (לפי איכות פעילותן ומידת שקיפותן); פיקוח על פעילות העמותות; תמיכה כללית בעמותות המזון; והפעלת תוכנית לליווי ושיקום של משפחות נזקקות.

שפירא אומר, כי המחויבות הממשלתית למיזם הייתה מוגבלת מלכתחילה, שכן במיזם נקבע, כי האחריות לנושא תמשיך להיות בידי המגזר השלישי, והמדינה תסייע רק לאסדרת הפעילות של חלוקת המזון בידי העמותות המשתתפות במיזם. לא זו אף זו, סוכם כי התמיכה הממשלתית האמורה לעיל תהיה חד-פעמית - לשנים 2012-2010 בלבד. ביצוע המיזם החל רק ביוני 2012 והממשלה העמידה לרשותו רק 12.5% מהסכום לו התחייבה.


הזנחה קשה במגזר הערבי


שפירא מוסיף: "ככל שהמדינה רואה בתמיכה בעמותות כלי לקידום הביטחון התזונתי, הרי שבמצב הדברים הנוהג היום, אין המדובר בכלי אפקטיבי דיו. חלק הארי של התמיכה מיועד לסלי מזון לפסח, דהיינו לטובת סיוע סמלי במועד חד-פעמי; עמותות המזון הן שקובעות באילו מקומות הן יסייעו במזון, והתמיכה באוכלוסייה נזקקת שמתגוררת במקום מסוים ניתנת לא לפי קריטריון של רמת האי ביטחון התזונתי באותו מקום, אלא לפי יכולת ההתארגנות של האוכלוסייה המתגוררת במקום להקים עמותה שתעמוד במבחני התמיכה או לפי רצון עמותות המזון לסייע לאותה אוכלוסייה. עולה ספק, על כן, אם מערך התמיכות הממשלתי בעמותות המזון תורם תרומה של ממש לשיפור הביטחון התזונתי בקרב מגזרים ויישובים שבהם הבעיה חריפה, ובפרט בחברה הערבית".

ככלל, הרשות המקומית אחראית לטיפול בנזקקים בתחומה באמצעות המחלקה לשירותים חברתיים, אך למחלקות אלו אין הכוונה של משרד הרווחה כיצד לטפל בבעיית הרעב. מקור כספי מרכזי המשמש את הרשויות המקומיות הוא תרומות של "הקרן לידידות", אך כספים אלו מוקצים לפי מדיניותה והנחיותיה של הקרן. בשל כך אין טיפול שיטתי בבעיית הרעב, ושפירא מציע לשקול לקבוע שהקצאת המשאבים לרשויות המקומיות לקידום נושא זה תיעשה בראש ובראשונה על-ידי השלטון המרכזי.

מרכיב חשוב בסיוע שמספקת המדינה לאוכלוסיות המצויות במצוקה כלכלית הוא קצבאות הביטוח הלאומי, אולם משנת 2001 רוב הקצבאות קוצצו. הביטוח הלאומי ציין, כי ייתכן שבעקבות זאת התרחבה תופעת הרעב, וכי "דיון ברמת קצבאות הקיום למשפחות אלה תוך התייחסות למינימום למחייה בכבוד הוא חיוני למדיניות החברתית".

לדעת שפירא, "יש לקדם את הביטחון התזונתי של הנזקקים, ולצורך כך מוטלת אחריות עליונה בנושא לפתחה של המדינה, ואל לה לסמוך רק על נדיבותו של המגזר השלישי. לממשלה מרחב שיקול הדעת לקבוע את אופן מימוש האחריות לקידום הביטחון התזונתי. לצורך כך על משרד הרווחה, בין היתר, לקבוע ללא דיחוי מדיניות כוללת ותוכנית פעולה בנושא, ועל הממשלה להבטיח כי הן יגובו במשאבים מתאימים".