"יום אחד התקשר אלי צבי וביקש להגיע אלי. הוא נכנס, סגר את הדלת התיישב על הצד, מבויש וביקש שאעזור לו. קנה דירה לאבנר, והוא צריך 100,000 דולר, הוא מטפל בהפשרת קרקע בכפר יונה, שיקח כשנה-שנתיים, נשאר הפרדס האחרון בכפר יונה, ואמר שכשההפשרה תיגמר - יחזיר לי". כך תיאר היזם ואיש העסקים חיים גייר את הנסיבות בהן העניק את ההלוואה לראש עיריית רמת גן דאז, צבי בר.

גייר דיבר (31.3.14 ו-3.4.14) בעדותו במשפט בר, בו נטען שההלוואה הייתה למעשה שוחד. גייר הוסיף: "לא היה סיכוי שאומר לו לא. זו הייתה הזדמנות קטנה שלי לגמול לו. אומנם זה סכום גדול, אבל זה לא סכום גדול עבורי. הכרתי את צבי, סמכתי ובטחתי בו, הכרתי את המגרש בכפר יונה מעסקַי, וכיבדתי אותו, אמרתי לו שיבוא מחר ויקבל". גייר הדגיש, כי ביקש לגמול לבר על הזדמנויות רבות שנתן לו בעבר, כאשר קיבל אותו לעבודה בעירייה וכך החלה דרכו.

גייר הוסיף: "לא התכוונתי לייצר מערכת יחסים משפטית של החזר החוב, רק רציתי לעזור לו. אם הייתי מעלה בדעתי שאני עקב ההסכם הזה אהיה נאשם, על מה?". לדבריו, "צבי כאדם אמיד אמר לי וביקש עזרה, לא כאדם שאין לו כסף ונקלע לבעיה. אם היה הולך לבנק, היה מקבל בריבית כזו. הוא לא בא לבקש ממני חסדים, אלא עזרה".


שני הצדדים הרוויחו מההחלפה


לדברי גייר, "נתתי את ההלוואה לצבי רק בגלל שהרגשתי שהוא תרם תרומה מכרעת לחיי, לא כראש עיר. זה היה בספטמבר, חודש וחצי לפני בחירות, מי הולך לשחד אדם כזה? הוא היה כבר ראש עיר, עוד לא היה חבר ועדת התנגדויות". ההלוואה ניתנה אומנם לשנה, אך גייר לא דרש לפרוע אותה במועד זה, כי הבין שהפרעון תלוי בהפשרה המתעכבת.

"כל השנים לא לחצתי ואמרתי לו שיחזיר. הנושא עלה מדי פעם. הוא בדרך כלל היה אומר לי שבכפר יונה ככה וככה. ידעתי שהתוכנית מתקדמת, ידעתי שהוא [המגרש של בר] בסמוך לשכונת קוטג'ים, ידעתי שצבי מבין בזה והוא יידע לגמור את זה. בכל מקרה, יש לו יכולת כספית לפרוע את החוב גם בלי כפר יונה. לאורך כל התקופה היה ברור שיש הלוואה ויש לשלם, והוא ישלם הכל בדרך מכובדת. לא היה ספק ואפילו לא לרגע".

גייר הסביר מדוע יזם את ההחלפה, במסגרתה קיבל היזם ספי קרייתי שטח ברמת השקמה במקום בהר נפוליאון. לדבריו, בהליך של הפקעה היו גם העירייה וגם קרייתי מפסידים בשל היבטי מיסוי, בעוד שאיחוד וחלוקה בהסכמה מנע משני הצדדים את ההפסד. הוא אישר שאמור היה לקבל מקרייתי 250,000 דולר אם תהיה עסקה, אך אמר שלבסוף לא קיבל אותם, לאחר שקרייתי מצא דרך להתחמק מהתשלום.


"להחזיר עם גמישות"


הסניגור, עו"ד גיורא אדרת, אמר שהתביעה תטען שגייר דחף את העסקה מול בר וגורמי העירייה כדי לקבל את אותו תשלום מקרייתי. גייר השיב: "הם יכולים להגיד. לא הייתי צריך לבקש מצבי בר שום דבר, כי הוא רצה בתוכנית יותר ממני, וגם העירייה רצתה יותר ממני, כי התוכנית הייתה פותרת לה דברים".

גייר גם נשאל על הקשר הנטען בין אותה הלוואה לבין פרויקט הר נפוליאון, וענה: "יש בכך שכל? שאני אתן 100,000 דולר בשנת 2003 במזומן, כדי להיות תלוי בחסדיו של קרייתי ב-2008, ואם כן אקבל 250,000 דולר - נשאר פחות מ-100,000 דולר לאחר מיסים. אין היגיון כלכלי בכך".

בחקירה הנגדית שב גייר והכחיש קשר כזה: "נתתי לו את ההלוואה רק שהיה חבר שלי, הרגשתי כלפיו הכרת הטוב. הוא היה במצוקה כשהגיע אלי. קנה דירה לבנו, זה דבר ידוע. ידעתי שהוא יכול להחזיר את הסכום, עם או בלי הקרקע בכפר יונה, זה לא קשור לשום דבר אחר.

"...אמרתי בחקירה שיש להבחין בין אנשים אמידים שיש להם רכוש ובין נזילות - כסף מזומן. הוא היה אדם יחסית מבוגר עם שלושה בנים שהוא תומך בהם. הוא ביקש ממני הלוואה לתקופה קצובה - הלוואת גישור. הרבה אנשים שיש להם רכוש לוקחים משכנתא".

התובע, עו"ד טל פרג'ון: "בר ידע שהוא יחזיר לך את הכסף כשהוא ירצה". גייר: "לא. הוא ידע שהוא צריך להחזיר את הכסף, אך עם גמישות. היה ברור לו שהוא יחזיר את הכסף כשהקרקע תופשר, הוא לא בא לקבל גמ"ח". גייר הוסיף, כי הסכם ההלוואה אינו מושלם בכך שנאמר בו שהיא ניתנה לשנה, בעוד שכאמור בר היה אמור להחזיר את ההלוואה עם ההפשרה בכפר יונה. לדבריו, ההסכם הועתק מהסכם אחר, ודווח כנדרש לרואי החשבון שלו ולמס הכנסה.

גייר הוסיף: "כתבתי שנה, כי צבי אמר שהקרקע תופשר תוך שנה-שנתיים. אם היינו עוסקים ברמאות, הייתי קורא לצבי כל שנה ומאריך בכתב, והוא היה חותם, אך לא עשינו זאת". השופט צבי גורפינקל שאל מדוע בר לא שילם ריבית על שלוש השנים הראשונות של ההלוואה, וגייר השיב: "הייתי כנראה טוב מדי".