בפרויקט המעבר של הערוץ הראשון לשידור דיגיטלי בפורמט HD נתגלו ליקויים אשר "אינם מתיישבים עם כללי המינהל התקין ועם החובה לפעול בחיסכון ויעילות. אופן תפקודם של הגורמים שהיו מעורבים בתהליכי המכרזים של הפרויקט היה בלתי תקין, והוא מעיד על העדר זהירות בהוצאת כספי ציבור". כך קובע (יום ד', 14.5.14)
מבקר המדינה,
יוסף שפירא.
המעבר ל-HD הוא פרויקט הדגל בתהליך ההתחדשות הטכנולוגית של
רשות השידור, ובשנים 2013-2010 הסתכמו עלויותיו ב-28 מיליון שקל. למרות זאת, לא מונה לו מנהל ולא נעשה מעקב אחר התקדמותו ואחר עמידה במסגרת התקציב שנקבעה לו.
בחלק מהמכרזים במסגרת הפרויקט, האומדן הכספי של ההתקשרות שהיחידה הצורכת הציגה לוועדת המכרזים היה נמוך בשיעור ניכר מהסכום שהוועדה אישרה לבסוף להתקשרות עם החברות, וההפרש הכספי הכולל היה 19 מיליון שקל. החריגה העיקרית הייתה בתחום הציוד והתוכנה, עליהם שילמה הרשות 17 מיליון שקל - 10 מיליון שקל יותר מההתקשרות הראשונית. ההסכם לבניית חדרי הבקרה שבהם יותקן הציוד החדש נחתם אחרי המועד שנקבע להתקנת הציוד. בפועל, הספקת הציוד החלה במאי 2012, אולם בניית חדרי הבקרה הושלמה רק בסוף נובמבר 2012.
המבקר אומר, כי הוא "רואה בחומרה את ההתנהלות הלקויה, הרשלנית והלא-מקצועית של היחידות הצורכות בשלבי המכרז השונים. היחידות הצורכות הציגו לוועדה אומדנים ראשוניים שאינם מבוססים על בדיקות ונתונים, ובדיעבד התברר כי עלות ההתקשרויות בפועל גבוהה מהאומדנים במידה ניכרת. דרך פעולה זו יש בה כדי להטעות את ועדת המכרזים, והיא מעידה על נורמה פסולה ברשות ועל העדר זהירות בהוצאת כספי הציבור. הצגת האומדנים הלא מבוססים נגרמה גם בשל כשלי תכנון".
מנכ"ל הרשות, יוני בן-מנחם, לא הגיש לוועד המנהל דוחות על פעילותה השוטפת של הרשות מאז מונה לתפקידו בספטמבר 2011, לרבות על פרויקט ה-HD, אלא דיווח בעל-פה בלבד על נושאים שקשורים לפרויקט. הוועד המנהל לא דרש מבן-מנחם להגיש לו דוחות אלו. למרות הדיווחים של סמנכ"ל טכנולוגיות על חריגות מעלות הפרויקט שהתקבלו עוד במהלך ביצועו, לא ביקש ממנו הוועד המנהל להגיש לו אומדן עדכני ומפורט של יתר העלויות עד להשלמת הפרויקט.
הארכיון עלול להישרף
על ארכיון הרשות אומר שפירא, כי החומרים השמורים בו נתונים בסכנת כליה בשל העדר התנאים הנדרשים לאחסון נאות, עייפות החומר של הפורמטים השונים ושחיקה של הסרטים מהשימוש בהם. מדובר ב-208,000 שעות שידור של הערוץ הראשון, 80,000 שעות הקלטה של הרדיו ומיליון קטעי עיתונות. בארכיוני הרשות אין מערכות לגילוי אש ולכיבוי אש; נציבות הכבאות הארצית לא התערבה. רוב החומרים ששודרו בערוץ הראשון ממועד הקמתו ועד ינואר 2013 אינם מגובים.
ביולי 2008 נחתם הסכם בין הרשות ובין גורם אוניברסיטאי בארה"ב, ולפיו האוניברסיטה תממן את ההמרה של חומרים שהיא תבחר מארכיוני הרשות ובתמורה תקבל עותקים שלהם לצורכי מחקר ולימוד. במועד סיום הביקורת, יולי 2013, טרם הושלם פרויקט הדיגיטציה: בארכיון הרדיו הסתיימה במלואה המרתם של 30% מהסרטים ורק 50% משעות השידור הומרו; בארכיון הערוץ הראשון טרם החל ביצוע הפרויקט. הפרויקט נכשל משום שלא היה פיקוח של ממש עליו - קובע המבקר.
בארכיון הטלוויזיה שמורות 30,000 משעות השידור בסרטי פילם, אשר לפני פעולת ההמרה יש לשקמם. ביוני 2013 נחתם הסכם עם חברה פרטית שזכתה במכרז לשיקום. למטרה זו הוקצבו 5 מיליון שקל, אך בדיקת המבקר העלתה, כי הסכום יספיק רק ל-14% מכלל החומר וכדי לשקם את הארכיון כולו, יידרשו 44 מיליון שקל. בנובמבר 2013 החליטה הרשות להפסיק את ההתקשרות עם החברה.
התקשרו - ואז דחו
עוד קובע שפירא, כי התגלתה התנהלות לא תקינה בהליך ההתקשרויות של הערוץ הראשון לרכישת הפקות מגורמי חוץ, שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות הנוהל ועם מושכלות יסוד של מינהל תקין. הדוח מגלה, כי 70% מההתקשרויות בשנתיים האחרונות היו כתוצאה מפניות של מפיקים לרשות השידור (כלומר: בלי מכרז) - בעוד הרשות אמורה ליזום בעצמה לפחות 50% מההפקות. שפירא קובע, כי יש לשמור את ההתקשרויות ביוזמת מפיקים רק למקרים חריגים, וכי על הרשות ליזום את ההפקות בכל יתר המקרים.
הפרוטוקולים של ישיבות ועדת ההתקשרויות היו מצומצמים ביותר וכללו רק את סיכומי ההחלטות. חלק מהחלטות הוועדה, בהן כאלו הנוגעות להפקות שעלותן מיליוני שקלים, התקבלו בלא דיון מקצועי ויסודי כנדרש, או בלא דיון כלל; לעיתים התעלמה הוועדה, ללא כל נימוק כתוב, מהמלצת הדרג המקצועי. החלטות התקבלו בלא שמנהלי מחלקות מסרו מידע מסודר, ובמשך תשעה חודשים - בלא מנהל הטלוויזיה, שכן לא מונה כזה. מדובר בתפקוד לקוי של ועדת ההתקשרויות ושל העומד בראשה. הוועדה אישרה בשנת 2012 התקשרויות ב-278 מיליון שקל, בעוד התקציב היה 144 מיליון שקל בלבד - ואז דחתה את ההפקות ל-2013 ו-2014.
בהסכמים שחתמה הרשות עם המפיקים עד אוקטובר 2012 לא נכלל סעיף המחייב אותם להציג לה אישורים כספיים, וכתוצאה מכך שילמה הרשות למפיקים רק על סמך אישור המפיק האחראי. לגבי הסכמים שנחתמו החל בנובמבר 2012 נמצא, כי גם במקרים שבהם מפיקים הגישו אישור מרואה חשבון, האישור לא שיקף כלל את ההוצאות המפורטות ולא ניתן היה להיעזר בו לצורכי בקרה על התשלומים, ולמרות זאת שילמה הרשות את מלוא הסכום עבור ההפקות.
