|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בית האבות התרשל, הקשיש נשרף למוות
|
בית המשפט פסק: פיצויים בסך 213 אלף ש"ח למשפחת ניצול שואה שנשרף למוות בבית אבות ● "הטיפול במנוח וההשגחה עליו היו לקויים"
|
|
בית האבות התרשל בהשגחה [צילום: AP]
|
|
|
|
|
"הטיפול במנוח וההשגחה עליו היו לקויים ובית האבות התרשל במילוי חובתו לדאוג לשלומו של המנוח. התנהלותו של בית האבות ומחדליו הם אלה שאיפשרו את התרחשות האירוע הטראגי שבעקבותיו קיפד המנוח את חייו, שלא כדרך הטבע ולאחר ייסורים קשים". כך קבעה (יום ה, 25.12.08) שופטת בית משפט השלום ברשל"צ, ריבה שרון, בפסק דינה שבו חייבה את בית האבות "בית יפה לגיל הזהב" שבנתניה בפיצוי על-סך 213,000 ש"ח, וזאת בגין התרשלות בטיפול בניצול שואה, התרשלות אשר הובילה לפטירתו בייסורים כתוצאה משריפתו עקב סיגריה בוערת, מבלי שיש בידו יכולת לסלקה.
כן קבע בית המשפט, בנוגע לוועדת בדיקה של משרד הבריאות, כי נפלו פגמים בעבודתה: חקירותיה ודרישותיה לא היו יסודיים כפי שהיו יכולים וצריכים היו להיות בנסיבות העניין, וכן כי מסקנותיה אינן עולות בקנה אחד עם הראיות שהובאו בפני בית המשפט ועם מסקנותיו לאורן. כמו-כן, קובעת השופטת כי תמוה הדבר שרק עקב לחצה של באת-כח המשפחה - עו"ד ענת מולסון, מונתה הוועדה.
|
|
המנוח, תושב השרון, ניצול שואה, אשר בעברו עבד בעצמו במשך שנים רבות בבתי אבות בישראל, אושפז בביה"ח "לניאדו", לאחר שנפל ברחוב. בפתח סיכום המחלה מצויין כי הוא "מתגורר בבית לבד. קיימת ירידה תפקודית וקוגנטיבית מתקדמת, לא מסוגל לתפקד באופן עצמאי ולהקפיד על נטילת תרופות באופן סדיר. אשפוזים חוזרים רבים לאחרונה עקב נפילות חוזרות וחבלות ראש". בעת שחרורו מביה"ח, נכתב: "במהלך האשפוז היה במצב יציב, המשך טיפול תרופתי הקבוע לאור ירידה דרסטית במצבו התפקודי והקוגנטיבי, עם נפילות רבות וחוזרות, זקוק לסידור מוסדי... להמשך טיפול במסגרת מוסד סיעודי". המנוח הועבר למוסד "בית יפה לגיל הזהב" שם אושפז עד למועד האירוע הטרגי.
ייסורי תופת
בעודו מאושפז במחלקת תשושים/עצמאיים אשר במוסד, צפצף לחצן המצוקה של חדר השירותים הצמוד לחדר בו התגורר המנוח אותה עת. אנשי צוות רפואי שהגיעו למקום מצאו אותו יושב על האסלה כשמכנסיו מופשלות. הוברר כי סיגריה בוערת בה אחז נפלה מידו, אש אחזה במכנסי הפיג'מה שלו ובגופו וכוותה קשות את פלג גופו התחתון. הוא הובהל באמבולנס לביה"ח "לניאדו" ומשם הועבר לביה"ח "בילינסון", שם אובחן כסובל מכוויות עמוקות קשות בדרגה 2-3 ב-25% משטח גופו. המנוח סבל יסורי תופת בעקבות הכוויות הקשות והנרחבות שכיסו את פלג גופו התחתון. 5 ימים נמשכו יסוריו עד שגופו לא עמד במעמסה, הוא לא התאושש והלך לעולמו.
|
|
הכתובת הייתה על הקיר
השופטת קובעת בפסק הדין כי כל הידוע אודות מצבו של המנוח עובר לקבלתו, הנתונים ביחס לאשפוז הקודם, האמור בסיכום המחלה בבי"ח לניאדו והתנהגותו בעת קבלתו, חייבים היו "להדליק נורה אדומה" אצל מקבלי ההחלטות במוסד ואסור היה להעבירו למחלקת תשושים/עצמאיים, מבלי שיעשה מאמץ למצוא לו מחלקה סיעודית מתאימה או לכל הפחות לערוך לו מבחני MMSE ולהצמיד לו השגחה מיוחדת, כאשר - במהלך אשפוזו של המנוח, חלה הידרדרות במצבו שחייבה השגחה מיוחדת. לו ניתנה לו כזו, מאמינה אני כי האירוע הטראגי היה נמנע. בית האבות הוסיף "חטא על פשע" - כאשר המנוח אושפז בחדר הממוקם בקומת המרתף, שהינה אומנם חלק ממחלקת התשושים/עצמאיים, אך אין בה עמדת אחות!! אם לא די בכל אלה - לאחר שבדיקות המנוח בעת קבלתו העלו כי הוא סובל מאי יציבות, מהתעלפות, מנפילות חוזרות, מבעיית זיכרון מסוימת שלא נבדקה וכאשר ידוע כי מדובר במעשן כבד, היה על צוות המוסד, בראשות פרופ' פידלמן, להבין את הסכנה הנשקפת למנוח בהעברתו למחלקת תשושים/עצמאיים, שבה ההשגחה כללית ואינה אישית, רצופה וצמודה. הסכנה לבטחונו הכולל, במהלך כל פעילות יומיומית, בדרכו לחדר האוכל, לשירותים (!) הייתה צפוייה ומהמסמכים עולה שהוא לא זכה לליווי צמוד בהליכתו, חרף הזקקותו לכך. צוות המוסד היה מודע לכך שמעשן כבד, שאין עליו השגחה צמודה, עלול לעשן בכל מקום, לרבות במיטה, בשירותים, לשכוח את הסיגריה הבוערת או להפילה, ולהינזק עקב כך. בשים לב לחוסר היציבות של המנוח, הכתובת אכן הייתה על הקיר.
כשלים בוועדה מטעם
עוד קובעת השופטת בנוגע לוועדת בדיקה של משרד הבריאות אשר מצאה כי אין רשלנות במקרה זה, כי ועדה זו לא התכנסה ביוזמת משרד הבריאות, אלא ביוזמת עו"ד ענת מולסון והמשפחה ועובדה זו לכשעצמה תמוהה בעיניה. כמו-כן, בני המשפחה לא זומנו כלל לוועדה כדי לשטוח בפניה את טענותיהם. האחות והרופאה אשר מצאו את המנוח וטיפלו בו לאחר האירוע כלל לא נחקרו.
השופטת קבעה עוד כי "מצאתי כי הוועדה קיבלה כ"אורים ותומים" טענות עובדתיות מסויימות בנושאים חשובים מפי גורמים בבית האבות מבלי שהדברים יבדקו על ידה כדבעי. הוועדה לא הציבה בפניה ובפני הנחקרים את השאלות המתבקשות בעניין זה. אף לא מצאתי כי הוועדה שאלה את הנהלת המוסד שאלה כלשהי לעניין קיומם של נוהלים האוסרים עישון ודרכי אכיפתם או כי בדקה את הנתונים שנמסרו לה בהקשר זה. לסיכום, השופטת קובעת כי נפלו פגמים בעבודתה, כי חקירותיה ודרישותיה לא היו יסודיים כפי שהיו יכולים וצריכים היו להיות בנסיבות הענין, וכן כי מסקנותיה אינן עולות בקנה אחד עם הראיות שהובאו בפני ועם מסקנותיו לאורן. אשר על כן, איני רואה להסתמך על דוח ועדת הבדיקה של משרד הבריאות לצורך ההכרעה בתיק זה".
יתכן ויוגש כתב אישום
בית המשפט קבע כי מדובר במקרה טראגי ומזעזע ופסק כאמור לילדיו של המנוח, פיצויים בשווי מאות אלפי שקלים. עו"ד ענת מולסון אשר ייצגה את המשפחה מוסרת כי למיטב ידיעתה, בימים אלו נשקלת בפרקליטות המדינה, האפשרות להגשת כתב אישום פלילי נגד האחראים למותו.
|
|
על הנתבעים הושת פיצוי ע"ס 213,000 ש"ח.
|
|
- בבית המשפט השלום ברשל"צ
- בפני השופטת ריבה שרון
- בשם התובעים: עו"ד ענת מולסון
- בשם הנתבעים: עו"ד זייגר ברוך
|
|
| תאריך:
|
19/01/2009
|
|
|
עודכן:
|
20/01/2009
|
|
ענבל בר-און
|
|
בית האבות התרשל, הקשיש נשרף למוות
|
|
ביהמ"ש העליון דחה ערעור שהגיש דוד מילשטיין, עו"ד לשעבר, על הרשעתו ועל חומרת העונש שנגזר עליו בגין גניבת כספים מלקוחותיו, ובכללו השעייתו לחמש שנים מחברותו בלשכת עורכי הדין. כמו-כן נדחה ערעור לשכת עורכי הדין על קולת העונש ונקבע כי הכוונה למנוע מהמערער לשמש עו"ד פעיל, מושגת ממילא בתקופת ההשעיה הממושכת בה הוא אמור לשאת, בשל גילו ולפיכך להוצאתו מן הלשכה לא תהיה נפקות כלשהי.
|
|
|
|
|
התובע דורש מהנתבעת פיצוי על סך 17,800 ש"חבגין נזקים שנגרמו לו לאחר שתעודת הזהות שלו, שנלקחה ממנו לטענתו לאחר שנעצר, לא הוחזרה לו בעת שחרורו. הנתבעת טוענת מנגד כי התובע לא הפקיד דבר, אין בידיו ספח הפקדה כפי שצריך להיות על-פי הנהלים, כפי שהדבר משתקף מדוח ראיון אסירים ומפקודת הנציבות. בנוסף טוענת הנתבעת שאין הצדקה לסכום שהתובע דורש. בית המשפט דחה את התביעה.
|
|
|
|
|
התובעת רכשה חבילת נופש מהנתבעת, אך לטענתה הנופש לא תאם את שהובטח לה ונגרמה לה בשל כך עוגמת נפש. לכן היא דורשת פיצוי של 3,000 ש"ח. לטענתה, תחילה הזמינה חבילת נופש המכונה "וורדים בלבן" אך לאחר שגילתה כי אין במלון מסעדה נפרדת מלבד חדר האוכל, שינתה את ההזמנה לחבילה "רגילה". לאחר שהגיע למלון ביקשה לחזור לחבילת הנופש "וורדים בלבן" אך לאחר שהגיע לחדר ביקשה לחזור לחבילה ה"רגילה". התובעת טענה כי החדר לא היה ערוך כמובטח וכי לא היו בו ה"פינוקים" שהובטחו לה. הנתבעת טוענת כי למרות שהתובעת שינתה את דעתה מס' פעמים, היא התנהגה ללא דופי, בחדר היו תוספות שלא כלולות בחבילה ה"רגילה" ועם זאת היא החזירה את הפרש הכסף במלואו לתובעת. בית המשפט דחה את התביעה.
|
|
|
|
|
ביהמ"ש העליון דן בשאלה בעניין היקף הפטור ממס שבח המגיע למערערת, בעלת זכויות בשיעור 8.173% בבנין דירות מגורים אשר לא נעשתה בו חלוקה וייחוד דירות. נקבע, כי יש להעניק פטור ממס למערערת בעבור התמורה שיש לייחס למכירת דירת מגורים ממוצעת אחת, וזאת לאור התקיימות התנאים להענקת הפטור בהתאם להוראת סעיף 49 (ב) (1) לחוק מיסוי מקרקעין. כמו-כן נפסק כי דבר קיומו של משרד בבנין, אינו שולל מהמערערת את הפטור בגין דירת מגורים אחת, לו היא זכאית.
|
|
|
|
|
התובע דורש סכום של 5,000 ש"ח מחברת אגד לאחר שלוח הזמנים של האוטובוסים בקו 165 מירושלים לאפרתה שונה, אך לא עודכן, ולכן נאלץ לקחת הסעה פרטית בעלות של 170 ש"ח. לטענתו נגרמה לו עוגמת נפש רבה. הנתבעת לא מכחישה כי לוח הזמנים החדש לא פורסם, אך טוענת שמדובר בטעות אנוש שנעשתה בתום לב. בית המשפט קבע כי הנתבעת תשלם לתובע פיצוי של 500 ש"ח.
|
|
|
|
|
