עיריית חולון מתנהגת בצורה מקוממת ומנסה לחזור בה מהתחייבות שנתנה לבית המשפט. כך אומרת שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ד"ר
דפנה אבניאלי.
אברהם שטרנג הגיש בקשה לתביעה ייצוגית נגד עיריית חולון, בטענה שהיא מטילה שלא כדין קנסות חניה בסמוך לבית העסק שלו, למרות שמדובר ברחבת חניה ולא במדרכה. אותה תביעה הסתיימה בפשרה, במסגרתה הצהירה העירייה שתפסיק להטיל קנסות אלו ואף תחזיר את הכספים למי ששילמו אותם בשבע השנים הקודמות.
שטרנג שב ופנה לבית המשפט בטענה שהעירייה הפרה התחייבויות אלו. עיריית חולון ביקשה למחוק על הסף את תביעתו, אבניאלי דחתה את הבקשה (18.5.14) ומתחה ביקורת חריפה על התנהגותה של העירייה. אבניאלי אומרת, כי אין ממש בטענותיה של העירייה לפיהן הסכימה לפשרה בתביעה הקודמת רק לפנים משורת הדין וכי לא היה צידוק חוקי לאותה פשרה.
עוד מתייחסת אבניאלי לטענת העירייה, לפיה בית המשפט טעה בהליך הקודם כאשר קיבל את טענתו של שטרנג לפיה אין מדובר במדרכה. מדובר בטענה מקוממת, היא אומרת, שכן שטרנג זוכה בבית המשפט לעניינים מקומיים מאשמת חניה על המדרכה והעירייה לא ערערה על זיכויו. אבניאלי מוסיפה:
"מדובר בהתנהלות מקוממת של רשות מקומית, שהעדיפה להשלים עם הזיכוי בבית המשפט לעניינים מקומיים, הודיעה כי לאור הזיכוי האמור היא מסכימה להחזיר לכל מי שחנו במקום את הקנסות לתקופה של שבע שנים, ואינה מהססת עתה לטעון את ההפך ואף להגיש בקשה לסילוק על הסף, שכל תכליתה היא ניסיון לסגת מהבטחה מינהלית שניתנה על ידה בבית המשפט, ונרשמה כדת וכדין בפרוטוקול הדיון בתובענה הראשונה. מדובר בהתנהלות שאינה עומדת בסטנדרטים המצופים מרשות מקומית, ולבטח אינה מהווה 'צידוק חוקי' לניסיונה של המבקשת לסגת מהבטחה מינהלית מפורשת שניתנה על ידה ועל-ידי באי-כוחה, במסגרת התובענה הקודמת".
עיריית חולון חויבה בהוצאות בשיעור יוצא דופן להליך מקדמי: 20,000 שקל. את העירייה מייצג עו"ד ניר כהן, ואת שטרנג - עו"ד צבי הלפגוט.
