כלת פרס ישראל חנה מרון הלכה לעולמה (יום ו', 30.5.14) בגיל 90. היא נפטרה בבית החולים איכילוב בתל אביב, כשבני משפחתה לצידה.
מרון נחשבת לאחת מהשחקניות הגדולות של התיאטרון הישראלי לדורותיו, והיא זכתה בפרס ישראל על פועלה בשנת 1973.
בגיל 17 הצטרפה מרון לסטודיו המשחק של "הבימה" ובגיל 22 הוזמנה על-ידי מייסד התיאטרון הקאמרי יוסף מילוא ז"ל לשחק בתיאטרון שעמד להקים. תפקידה הראשון בתיאטרון התל אביבי היה כשחקנית מחליפה בהצגה "משרתם של שני אדונים".
מאז שיחקה מרון בהצגות רבות, בהן פיגמליון, בית בובות, הלו דולי הלילה השנים-עשר, כטוב בעיניכם מדיאה, השחף, אורזי מזוודות וכולם היו בניי ובסרטי הקולנוע דודה קלרה, העיט, כביש ללא מוצא, זמן אמת ויום יום.
בעודה עובדת על המחזה מדיאה עם הבמאי יוסי יזרעאלי, החליטה מרון לנסוע ללונדון לאודישן לתפקיד של גולדה במחזמר כנר על הגג, לאחר שכנועים רבים מצידו של השחקן חיים טופול. בדרך ללונדון היא נפצעה קשה בהתקפת מחבלים על מטוס אל על במינכן ב-10 בפברואר 1970 ורגלה השמאלית נקטעה. מרון עברה טיפולים בגרמניה במשך חמישה חודשים. כשחזרה ארצה, נאלצה לעבור ניתוחים נוספים.
התפקיד שהכניס את מרון לפנתיאון התרבות הישראלי אולי יותר מכל, הוא משחקה בין השנים 1986-1983 בסיטקום הישראלי הראשון "קרובים קרובים". בסדרה גילמה מרון את חנה, דודתם של יהורם (
יהורם גאון) ותיקי (תיקי דיין), שם נודעה בקריאתה "פתוח!"
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
