לחקור התנהלות הממשל בניהול השידור הציבורי

תנועת אומ"ץ מבקשת מח"כ אמנון כהן לבחון את האפשרות שהוועדה לביקורת המדינה, בראשה הוא עומד, תמליץ על הקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את כל ההיבטים הקשורים לשידור הציבורי, שהביאו להקמת ועדת לנדס וליוזמתו של שר התקשורת גלעד ארדן להעביר את החוק המפזר את רשות השידור בחודשים הקרובים ומקים במקומה רשות ציבורית חלופית.

במכתבה לכהן, כתב יו"ר אומ"ץ אריה אבנרי, כי שר התקשורת פנה וקיבל הרשאה תמוהה מהמשנה ליועץ המשפטי לממשלה עורך הדין אבי ליכט, להקפיא למשך זמן קצר את הסכמי הרפורמה. "ההקפאה וביטול ההסכמים נעשו ללא הסבר שקוף וברור לציבור כנדרש במקרים אלה. ההסבר, ההכרעה ונימוקיה המשפטיים" של מר ליכט חייבים להיבדק על-ידי ועדה משולבת ציבורית ומשפטית נוספת, שכן מדובר במקרה קיצוני ביותר שבו המדינה מחליטה לבטל הסכם, גם אם מדובר בשלבים הטכניים האחרונים שלו".

אומ"ץ מתריעה מפני ניצול המעמד והתפקיד לקידום אינטרסים שאינם ברורים ואינם משרתים בהכרח את הציבור. לדבריה, לבדיקה הזו יש חשיבות שכן מדובר בהגדרת גבולות הגזרה של יועצים משפטיים במגזר הממשלתי. היא מדגישה כי הידע והניסיון שצברו נוגע אך ורק לעניינים משפטיים ועליהם להיצמד לעיקרון הזה, כי הציבור חייב לדעת שההחלטות מתקבלות על סמך עובדות.

עוד אומר אבנרי כי לא נמסר לציבור מה היו המניעים לבחירתם של היושב-ראש רם לנדס ושל יתר חברי הוועדה, והדבר מעלה כמה תמיהות:

• לא ניתן כל הסבר איך בעל חברת הפקות טלוויזיה שנמצא בקשרים מסחריים כאלה ואחרים עם רשות השידור יכול להכריע בגורלה וכך גם לגבי קרני זיו חברה נוספת בוועדה.

• אין כל הסבר מה הרציונל בהזמנת העדים לוועדה ולמה הוזמן כל אחד ואחד מהם וביוזמת מי מהחברים הוזמן העד.

• אין כל הסבר איך נבחרו החברות המייעצות לוועדה שבראשן עומדים פקידים בכירים מאוד מהאוצר שפרשו בשלב זה או אחר משרות המדינה. מקצתם היו מעורבים ישירות בעיצובה של הרפורמה ברשות השידור.

• שר התקשורת התבקש למסור לציבור את הפרוטוקולים שהם התרשימים המדויקים של דיוני הוועדה. הפרוטוקולים לא נמסרו, אלא רק סיכומי דיונים. יש בכך הפרה בוטה של חוק חופש המידע.

• האגרה נתנה עצמאות מסוימת לרשות, בעוד שהחוק החדש מכפיף למעשה את הכנסותיה לשר האוצר, ובעל המאה יהיה בעל הדעה. בנוסף, לגבי מינויו של לנדס ליו"ר, הוא מונה לאחר שכבר פרסם לפני מספר שנים את דעתו שיש לסגור את הרשות - כך שכל ההמלצות היו ידועות מראש.

• מעיון בסיכומי הדיונים עולה החשש שהוועדה עסקה בעיקר באיסוף תלונות, ברכילויות ובפרטים כלכליים על רשות השידור ופעלה כוועדת חקירה רק על ההתנהלות של רשות השידור ולא בענייני התוכן שהרשות עוסקת בו. האם זו הייתה מטרת העבודה שלה?

• החוק שהוגש לאישורה של ממשלת ישראל מושתת על מסקנות ועדת לנדס שהנחת העבודה שלה הייתה הקמת רשות שידור חדשה שתבוסס על ניהול כלכלי ויעיל. הוועדה לא עסקה כאמור כמעט בתכנים שאמורים לאפיין את המשדר הציבורי ועמדה על הצורך לקנות תכנים ממפיקים ויוצרי טלוויזיה פרטיים.

• הדוח מתעלם מהעובדה שישראל היא מדינה קולטת עלייה ומהעובדה שעל הרשות לעודד את העשייה הציבורית, התרבות, היצירה הישראלית במגוון השפות.

• הוועדה התעלמה מהעובדה שבחברה הישראלית יש מאות אלפי אזרחים שאינם צופים כלל בטלוויזיה אלא צורכים רק רדיו ציבורי והכוונה למשל למגזר החרדי.

• הוועדה קבעה שיש להשאיר את כל תחנות הרדיו של קול ישראל אבל הנושא הזה לא בא לידי ביטוי בחוק שהוצא ועבר קריאה ראשונה.

• הוועדה התעלמה מחובת המשדר הציבורי לחינוך, למורשת, לשפה העברית וליהודי העולם.

• ניכר שהחוק נוסח בידי משפטנים ולא בידי מעצבי מדיניות שרואים לנגד עיניהם את השליחות הציבורית וחיזוק הזיקה של עם ישראל למולדתו ישראל.

לאור הערות אלה, מבקשת אומ"ץ לבדוק היטב את התנהלות השר ופקידים במשרדי הממשלה השונים - תקשורת, אוצר ומשפטים - לתיאום עמדות לקראת סגירתה של רשות השידור; לבדוק היטב את ההתכתבויות ואת הסיכומים בע"פ בין הפקידים תוך שהם נסמכים על קטעי מידע חלקיים ורכילויות ששמעו מגורמים אינטרסנטיים ברשות השידור ובארגוני העיתונאים באשר הם; לבחון היטב את השיקולים של שר התקשורת ושר האוצר שלפתע מגלים נדיבות יוצאת דופן להוציא הון ציבורי מעל למיליארד שקלים בעת שיש גרעון אדיר בתקציב המדינה; לבדוק האם שרי הממשלה קראו את תזכיר הצעת החוק לפני שהצביעו בעדו; לבדוק מה היו השיקולים של ועדת הכנסת לפטור את השר מחובת ההנחה של החוק כנדרש בכלל ובפרט כשמדובר בחוק כה משמעותי לדמוקרטיה הישראלית.

למכתבה של אומ"ץ צורפו 22 הערות באשר לתזכיר החוק עצמו.