על בית המשפט להקפיד שמתחם הענישה יביא בחשבון את נסיבות חומרת העבירה, כפתרון אפשרי למקרים בהם הוא סבור שיש לסטות לקולא מן המתחם. כך סבור (16.6.14) הרכב הערעורים הבכיר של בית המשפט המחוזי בתל אביב - הנשיאה
דבורה ברלינר, סגן הנשיא
ג'ורג' קרא והשופטת
מרים סוקולוב.
ברלינר מצטרפת לקריאות הגוברות לתקן את תיקון 113 לחוק העונשין, העוסק בהבניית שיקול הדעת בענישה. לדבריה, הבעייתיות העיקרית היא בקביעת מתחם הענישה, שהוא נוקשה וכמעט שאין ממנו דרכי מילוט (כהגדרתה). "משקבע בית המשפט את המתחם, שוב אין הוא בן-חורין לסטות ממנו, אלא אם ניתן יהיה ולו במאמץ (לעיתים מאמץ יצירתי), לראות בעובדות כאלה ואחרות כמצביעות על שיקום. או אז תיפתח הדלת לסטייה מן המתחם".
ברלינר מזכירה, כי הוצעו דרכי מילוט אחרות: יצירת מתחמי ענישה רחבים, פנייה לחוש הצדק, הסמכות הטבועה ועוד. ואולם, לדעתה "מן הראוי כי הסטייה מהמתחם תוכל להיעשות בדרך המלך, ולא בנתיב עקלקלות. הקריאה היא למחוקק שיסדיר נושא זה ויאפשר לבית המשפט לסטות מן המתחם בנימוקים מיוחדים שיפורטו על ידו", כמו במקרים של ענישת חובה.
עד אז, ממשיכה ברלינר, "מוטלת על בית המשפט חובת זהירות כפולה ומכופלת ביצירת המתחם. המתחם אינו יישום של נוסחה סטרילית שבה יש להציב רק את המשתנים המנויים בסעיף 40ג'(א) לחוק [ליבתו של תיקון 113].
"בית המשפט חייב לראות לנגד עיניו ולחזור ולהזכיר לעצמו את העיקרון המנחה, קרי: יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה
בנסיבותיו. המימד הפרטני והאינדיבידואלי של נסיבות ביצוע העבירה (בהבדל ממיהות העבריין) אמור להיות מרכיב נכבד ודומיננטי ביצירת המתחם... העובדות הרלוונטיות המתעדות את ביצוע העבירה חייבות לקבל את מלוא משקלן, ובדיוק המירבי האפשרי. העדר נתיב מילוט מהמתחם, מעצים את הזהירות שבה יש לנקוט בשלב זה".
ברלינר מדגישה, כי ההרכב מתנגד ליצירת מתחמים רחבים מדי כמענה לאותה בעיה, משום שהדבר ירוקן מתוכנו את מטרתו של תיקון 113: אחידות בענישה. המתחם נועד לתחום את שיקול דעתו של בית המשפט כדי שיגזור בתוכו את העונש. "כדי שבסופו של יום העבריין אכן ייענש כמידת רשעתו - המתחם האמור צריך לשקלל כל נסיבה עניינית".
שבע שנים ללא הצדקה
הדברים נאמרו בהחלטת המחוזי לקבל את ערעורו של
ארנון פרי, אשר הורשע בשימוש בחשבוניות פיקטיביות לצורך ניכוי מס תשומות של 1.6 מיליון שקל, על חומרת עונשו. המחוזי עומד בין היתר על העובדה, שהתיק התנהל במשך שבע שנים בפני השופט דאז
חנן אפרתי, ללא כל סיבה להתמשכות כזו, עד שהועבר לשופטת לימור מרגולין-יחידי. היא קבעה שהמתחם הראוי הוא 36-14 חודשי מאסר, וסטתה ממנו כלפי מטה - תשעה חודשי מאסר בפועל - בין היתר בשל התמשכות ההליכים.
המחוזי קבע, כי מתחם הענישה הראוי הוא 24-6 חודשי מאסר, גם משום שבזמן בו בוצעו העבירות - התקשו פרי וכל סוחר אחר לשלם מע"מ בטרם קיבלו את סכום המס מהלקוחות להם הוציאו את החשבוניות. עוד ציין המחוזי, כי באותה עת רף הענישה בעבירות אלו היה נמוך מהנוכחי. לנוכח הסרת המחדל והזמן הרב שחלף, קבע המחוזי שהעונש יהיה בתחתית המחתם - שישה חודשי עבודות שירות.
את פרי ייצגו עוה"ד נבות תל-צור ו
שמואל קליין.
