שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברכה אופיר-תום, דחתה את בקשת התביעה - שהוגשה בעקבות בקשת ידיעות אחרונות, והחליטה כי אין מקום למחוק מכתב האישום את המילים: "לפי הזמנת מתחריו" - המצביעים למעשה על ידיעות אחרונות כמי שהזמין ראשון האזנות סתר.
מייד לאחר מכן החלה השופטת בהקראת גזר הדין. השופטת קובעת, כי נמרודי ביצע עבירות חמורות. ואולם, לאחר שבחנה את הנסיבות המיוחדות בהן בוצעו העבירות, היא מחליטה: לגזור על נמרודי 25 חודשי מאסר בפועל.
משמעות הדבר: לאחר ניכוי התקופה שישב נמרודי במעצר (15 חודשים ו-11 ימים), ובניכוי שליש, ובניכוי כל ההטבות המנהליות, לא יישב נמרודי בכלא. למעשה, נמרודי אמור לשוב לכלא כדי לבצע שחרור מסודר.
לפי עמדת התביעה, צריך נמרודי לשוב לכלא ל-40 יום. בא-כוחו, עו"ד אבי-יצחק, טוען כי בהתחשב בהטבות המנהליות אמור נמרודי לשוב לכלא ליום אחד בלבד - כדי להשתחרר. השופטת הקציבה שלושה שבועות לבירור נקודה זו.
מדברי השופטת
השופטת מותחת ביקורת על בא-כוחו של נמרודי, עו"ד דן אבי-יצחק, על שניסה למזער את חומרת העבירות שנעשו. היא קובעת, כי היא תמהה על כך שנמרודי - שאמור לשמש מופת - נקלע למעשים חמורים ופליליים זו הפעם השניה. היא ציינה, כי נמרודי שילם כסף לסחטן, ועשה זאת מקופת החברות הציבוריות שבניהולו תוך רישומים כוזבים.
השופטת משבחת את הנאשם ואת התביעה על עיסקת הטיעון אליה הגיעו. היא קובעת, כי עם התקבל עיסקת הטיעון, ולאחר שסעיף האישום החמור והמרכזי נפל - המדובר על האשמתו של נמרודי בניסיון לקשירת קשר לרצוח את עד המדינה יעקב צור - הרי שהתמונה שהוצגה בתחילה נפלה לחלוטין.
השופטת מקבלת את עמדתו של נמרודי, לפיה הוא ניזוק מאוד ונגרם לו סבל קשה בגלל החקירה המשטרתית, האישומים והפרסומים בתקשורת. השופטת קוראת לתקשורת לנהוג איפוק מירבי, בכל הקשור לפרסומים אודות חשודים.
השופטת התייחסה גם לניצב משה מזרחי. היא ציינה, כי היא נמנעת מסיבות משפטיות מלהרחיב בעניין מעשים שיוחסו למשה מזרחי - על-אף בקשתו של נמרודי. ואולם, השופטת ציינה, כי לעניין אותם מסמכים שהוסתרו בכספתו של משה מזרחי, הן מהתביעה והן מההגנה, היא פוסקת כי עניין זה מצריך בדיקה של הגורמים המוסמכים (היועץ המשפטי לממשלה).
עופר נמרודי התראיין זמן קצר לאחר מכן בפני התקשורת, ואמר את הדברים הבאים:
"זה יום של חשבון נפש רציני. ראשית שלי, על דברים שנעשו. שנית, של המשטרה, שצריכה לשקול איזה נזק נעשה לאנשים והאם היה מוצדק.
אני חושב שגם חשבון הנפש האמיתי צריך להיות שלכם, התקשורת. אני חושב שאנחנו כולנו מהירים מדי בלחרוץ דין. כולנו מהירים מדי בהריסתו של אדם ומשפחתו. וחבל שלוקח כל כך הרבה זמן סבל וכאב כדי שההאשמות החמורות יופרכו".
התביעה ביקשה לגזור על נמרודי עונש מאסר של 36 חודשים. נמרודי ביקש להסתפק ב-15 החודשים שכבר ישב. הוא טען לנסיבות מיוחדות, ובהן עינוי הדין החמור שנגרם לו - עת שהואשם בניסיון לקשירת קשר לביצוע רצח, עינוי דין שלו אחראים התקשורת בישראל, שהוזנה על-ידי התביעה והמשטרה.
ההרשעה
בפרשה זו הורשע נמרודי במתן 400 אלף דולר, לרפי פרידן, פפוס מע"מ - כדמי שתיקה, וכעיסקה במסגרתה רכש ממנו קלטת שבה הוקלט נמרודי בעת הדחתו של רפי פרידן לעדות שקר לכאורה. התביעה ובית המשפט הכירו בכך, כי נמרודי פעל תחת סחיטה. כמו כן נאמר ואושר בבית המשפט, כי נמרודי נטל חלק בפרשת האזנות הסתר, לאחר שקיבל מידע מרפי פרידן ומיעקב צור, לפיו ידיעות אחרונות ואנשיו הם שהזמינו ראשונים האזנות סתר גם לעופר נמרודי עצמו.
כתב האישום שבו הודה נמרודי מחזיק ארבעה סעיפי אישום, לעומת תשעה סעיפי אישום חמורים בהרבה בכתב האישום הקודם שהוגש. בהכרעת הדין הורשע נמרודי בסעיפי החיקוק הבאים:
- אישום ראשון - שיבוש מהלכי משפט, מרמה והפרת אמונים בתאגיד;
- אישום שני - הטרדת עד (רפי פרידן);
- אישום שלישי - שיבוש מהלכי משפט;
- אישום רביעי - רישום כוזב במסמכי תאגיד.
חלקו של תת ניצב מזרחי בעלילות
השופטת אופיר תום הקדישה שני סעיפים מגזר הדין, לאותן נסיבות קשות שגרמו לסבלו הרב של נמרודי, ולהעצמת המעשים המיוחסים לו. נביא כאן חלקים מדבריה של השופטת בגזר הדין, המדברים בעדם:
פרק נכבד מטיעוניו בפני, הקדיש מר אבי יצחק, גם לאותן נסיבות קשות שקדמו למעצר, כאשר התקשורת על כל אגפיה התגייסה כאיש אחד, להוקעת הנאשם - החשוד דאז - והעמדתו עירום ועריה אל עמוד הקלון. אותו לינץ' ציבורי ותקשורתי, לפי התבטאותו של הסניגור, שנעשה בנאשם ללא רחם, ושנמשך אליבא דידו עד היום, דין הוא, כדבריו, שימצא ביטוי הולם בגזירת העונש. שהרי, גם עונש, זה שגזרה לו התקשורת, כבד הוא מנשוא.
בתיאורים פלסטיים פרטניים, העמיד מר אבי יצחק, בפני, תמונה קשה של התעללות תקשורתית בנאשם, שכמו נלקחה מעולמו המסויט של יוסף ק., ואשר הוזנה לפי דברי הסניגור על-ידי גורמים אינטרסנטים שונים, בהם גורמים מתוך המשטרה. הנאשם, לפי תיאוריו אלה, צויר בתקשורת כדמות מפלצתית, הוקע על ידה כאיש מאפיה מסוכן, כחתרן ותככן בלתי נלאה, ויותר מכל, כמי שמסוגל לתכנן כל מעשה נבלה ופשע, כולל נסיון רציחתו של מי שעומד בדרכו.
על-מנת להשלים תמונה זו, ביקש הסניגור להגיש לי אסופת עיתונים שמכותרותיהם זעקו אותם תיאורים. לא ראיתי לקבל מידיו אסופה זו שאינה יכולה להוות ראיה במשפט, אף כי הקשבתי קשב רב לדבריו, תוך התבוננות בשתיקתה של התביעה שלא מיחתה עליהם, ואשר כמעט הפכו בעיני, לידיעה שיפוטית.
על מצבים דומים, בהם הובהר לבית המשפט, כי מי שעומד בפניו, עבר מסכת יסורים קשה של שפיטה על-ידי התקשורת, מתחו בתי המשפט ביקורת קשה ביותר, לא פעם ולא פעמיים.
[וכאן מביאה השופטת ציטוטים מפסקי דין, י.י.]
ובהמשך:
אבהיר אך זאת, כי במתח המתקיים בימינו אלה, בין עוצמתה של המדיה המשודרת והכתובה, החולשת על השיח הציבורי והשואבת כוחה מעיקרון חופש הביטוי, ובין חובתה - כנאמנה של הציבור - לאיפוק מירבי ולשמירה על כבוד האדם באשר הוא, אסור שתוזנח לרגע, חובה אחרונה זו. רוצה לומר, גם כאשר נדמית פעילותה של התקשורת כמנותבת בתחומיו של החוק, עדיין מחויבים אלה השולטים על העשייה בה, לנורמות של הגינות אנושית אלמנטרית, כלפי כל אדם, עשיר כעני; בכל זמן ובכל מצב.
למותר להדגיש, כי בכל מקרה, יש גם "בעונש" חוץ-משפטי זה, בו נשא הנאשם בעניננו, כדי להוות שיקול משמעותי במדידת עונשו".
ובאשר לתת ניצב משה מזרחי (ציטוט):
מן הדברים עד כאן, מתחייבת השאלה, מהו או מיהו הגורם שעמד מאחורי אותה תופעה של שפיטה בטרם משפט?
מר אבי יצחק, חזר והיפנה בעניין זה, אצבע מאשימה כנגד המשטרה, וכנגד מי שהוביל בה את החקירה בתיק זה, הוא, ניצב משה מזרחי שעדיין היה אז תת ניצב. טענותיו בהקשר זה, כנגד המשטרה וכנגד ניצב מזרחי, הן קיצוניות בחומרתן, וככל שהן מבוססות על עובדות מן השטח, יש בהן כדי לעורר מחשבות קשות.
אם אכן, ניהלה המשטרה נגד הנאשם, כנטען, חקירה מגמתית מתחילתה ועד סופה, תוך התעלמות מכל שביב ראיה שהיה בו כדי להפריך חשדות ולשנות כיוון, הרי שהיתה זו חקירה פסולה מיסודה, שאת מניעיה יש לחקור עד תום. אם, מי שניתב אותה חקירה, פעל לביסוס חשדותיו הכבדים נגד הנחקר, על דבריהם של עדים שאי מהימנותם והעדר כל אמון בהם, היו ידועים, או יכלו להתגלות במסגרת אותה חקירה עצמה, הרי, שמחדל זה, ראוי גם הוא לבחינה מעמיקה.
השאלה היא שוב, האמנם כך, קרי, האמנם כזו היתה החקירה, והאם כך פעל מי שהובילה?
ככל שנסיתי לעמוד על טיעוניו אלה של הסניגור, הלכתי והשתכנעתי שלא לי מלאכה זו לעשותה במסגרת הדיון דנא, שהרי, שום ראיות לא הונחו בפני לגביה בשלב הדיוני הזה. אם באו בפני ראיות בנושא האמור, במהלך הדיון שקדם לעסקת הטיעון, הריהן נטולות כל נפקות לאחר הגשתה של זו לבית המשפט, ולאחר הגשת כתב האישום המתוקן, שמעבר לעובדות המנויות בו, ולעובדות שהביאו הצדדים בפני בהסכמה, אין עוד בפני דבר (ר', ע"פ 264/81 שמעון (מימון) לוי נגד מדינת ישראל, פ"ד ל"ה(3) עמ' 659).
מר אבי יצחק היפנני בעניין זה, אל ההחלטה שנתתי בתיק, ביום 31.7.00, בה התייחסתי "למסמכים מוכמנים" שהוחזקו בידי ניצב מזרחי, שעל פניהם היה בהם כדי להועיל לנאשם, אך שלא גולו על ידו לאורך זמן, למי שהיה צריך לגלותן, כולל, הפרקליטות. דברים אלה ואחרים, ככל שאכן התרחשו בעת החקירה, צריכים גם הם ללא ספק בדיקה לגופם, על-ידי מי שמוסמך לעשות כן; ולא אוסיף".
תגובת משרד המשפטים (ציטוט):
"בתשובה לשאלות, להלן התייחסות הפרקליטות לגזר הדין:
נמרודי הורשע בעבירות חמורות של שיבוש מהלכי משפט, הטרדת עד, הפרת אמונים בתאגיד, ורישום כוזב במזמכי תאגיד, במספר אישומים. העבירות בוצעו תוך כדי משפטו הקודם, בסמוך לאחריו, ובהמשך כשמאסר על תנאי של עשרה חודשי מאסר תלוי ועומד נגדו. בגין אלה נדון נמרודי לשנתיים וחודש מאסר בפעל, שנת מאסר על תנאי וקנס בסך 349 אלף שקלים. זאת, לאחר שלאורך ההליך המשפטי כולו בדיונים במעצר, בדיונים בבית המשפט העליון, ובדיון בבית המשפט המחוזי טען לחפותו ורדיפה מצד המשטרה והפרקליטות.
בסופו של יום, יוצא נמרודי מבית המשפט כשהוא מורשע, לאחר שהודה במעשים ונדון לעונש של למעלה משנתיים מאסר בפועל, כשחלק מהעבירות בהם הורשע מונעות ממנו, על-פי חוק, לכהן בחמש השנים הבאות בתפקיד של דירקטור בחברה ציבורית.
שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברכה אופיר-תום, קובעת מפורשות, כי "אין מדובר באדם תמים ואובד דרך, שנקלע בשגגה לעשייה פלילית שולית וחד פעמית", וכי "אינה מבינה כיצד הוא נגרר" לעשייה פלילית "שעה שרגליו עדיין מבוססות בתיקו הפלילי הקודם". עוד מציינת השופטת את החומרה בדרך בה בחר הנאשם "לטייח" את מעשיו, תוך שימוש בחברות ציבוריות שאת אמונן הפר, ומדגישה שבעניין זה לא פעל הנאשם תחת כל לחץ של סחיטה.
עוד קובע גזר הדין, כי לנאשם היו דרכים אחרות אך הוא בחר לפועל דווקא באותה דרך שאי האמת וההתעלמות מהחוק מעוגנות בה. השופטת מציינת, כי האישום השלישי מצייר תמונה של פעילות רוחשת, שיטתית ובלתי נלאית מצד הנאשם, לאורך חודשים, שנועדה לאסוף מידע על חקירה סמויה שהתנהלה נגדו, וכי השתמש במידע שהשיג לשיבוש החקירה.
בית המשפט קובע כי על אף הפער בין כתב האישום המקורי והמתוקן, עדיין מדובר באדם שדירדר עצמו לעשייה עבריינית אשר ממנה לא נחלץ הן בפרשה הקודמת והן בפרשה הנוכחית, במסגרתה נגרר בלא מעצור ממעשה עבירה אחד למשנהו, עד שנפל לידי המשטרה. השופטת קובעת שהחלטת התביעה להגיע להסדר טיעון היא החלטה ראויה, ואין לבוא חשבון עם התביעה בשל הפער בין כתב האישום המקורי, שהתבסס על הראיות כפי שהיו בפני התביעה בעת הגשתו ושחובה היתה להעמידו למבחן בית המשפט, לבין כתב האישום המתוקן.
השופטת מציינת לחומרה את העובדה שמעשי הנאשם בוצעו תוך כדי הדיון בתיק הפלילי הקודם, תוך כדי המגעים לעסקת טיעון, בסמוך לאחר מכן ובתקופה בה היה תלוי נגדו מאסר על תנאי. בית המשפט קובע, כי חומרת המעשים בנסיבות בהן בוצעו מביאה למסקנה, כי עונש של שלוש שנות מאסר שאותו ביקשה התביעה אינו עונש מופרז, אך מקלה עם הנאשם בשל שהייתו של הנאשם במעצר ממושך ובשל הפגיעה בשמו בפרסומים בתקשורת.
באשר להתייחסות למשטרה, השופטת ציינה את טענותיו של הסניגור כלפיה והוסיפה כי הן קיצוניות בחומרתן וכי הדברים נטענים, ככל שהתרחשו בעת החקירה, צריכים בדיקה על-ידי מי שמוסמך לעשות כן, ואולם היא לא קבעה שהטענות נכונות. יצויין עוד שבסופו של דבר הודה נמרודי באישום שהתבסס על הקלטות נשוא עיקר טענותיו נגד המשטרה.
בעניין זה ראוי להדגיש, כי באי כוחו של מר נמרודי הגישו בשעתו תלונה נגד נציב משה מזרחי, בגין מעשים שייחסו לו. תלונה זו נבחנה לעומקה על-ידי הגופים המוסמכים לכך, והטענות המועלות בה נדחו, לאחר שנקבע כי ניצב מזרחי והמשטרה פעלו במסירות בתנאי חקירה קשים, תוך הפעלת שיקולים מקצועיים וענייניים בלבד. בעקבות החלטה זאת הוגש ערר אשר עודו תלוי ועומד.
נציין כי נמרודי עוד אמור להתייצב בפני ועדת השחרורים שליד שרות בתי הסוהר, שרק לה הסמכות לשחררו ברישיון אשיר. גזר הדין יילמד, ובמסגרת זו ישקל אם יש מקום להגיש ערעור על גזר הדין"
עד כאן תגובת משרד המשפטים/הפרקליטות לגזר הדין.
_______________________
[הערה: הכותב הינו עיתונאי עצמאי בגלובס ובמעריב]
קישורים
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
