ארבל: הקיבוץ יספק לחברים מידע על נכסיו

המבקשים הינם צאצאיהם של חברי ומייסדי קיבוץ מענית, אשר חלקם נפטרו וחלקם עדיין מתגוררים בקיבוץ. בדומה לקיבוצים אחרים, גם קיבוץ מענית עובר בשנים האחרונות הליכי הפרטה. על-רקע הליכים אלו התעוררו מחלוקות בין חברי הקיבוץ ויורשיהם בנוגע לאופן חלוקת הרכוש והזכויות שנצברו עם השנים, והמבקשים הגישו תובענה לבית המשפט המחוזי בה עתרו לשורה של סעדים הצהרתיים וצווי עשה – בכללם מינוי כונס נכסים לקיבוץ, שיהיה בהם כדי לתקן את העוול אשר נגרם להם, לדבריהם, כתוצאה מהליכי ההפרטה.

בית המשפט המחוזי, לאחר שסקר את השתלשלות הליכי ההפרטה ואת משמעויותיהם, דחה כמה מטענות המבקשים אשר נוגעות לחלוקת הרכוש. עם זאת, בית המשפט קיבל בחלקה את תביעת המבקשים, וקבע כי "המועד הקובע" לצורך ביצוע ההפרטה והשיווק הינו פברואר 1999 – הוא מועד שינוי תקנון הקיבוץ והכנסת הוראה לפיה עם פירוק הקיבוץ יחולקו נכסיו בין חבריו. תוצאתה של קביעה זו הינה, כאמור, כי כל חברי הקיבוץ באותו מועד (ואף אלה שנפטרו לאחריו, קרי: יורשיהם) זכאים לחלקם היחסי ברכוש הקיבוץ בעת הפרטתו.

משניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שבו המבקשים ופנו לבית המשפט בבקשה למנות כונס נכסים בעל סמכות מצומצמת אשר יגיש לבית המשפט דוח מפורט בנוגע לכלל נכסי הקיבוץ, הנכסים שחולקו, היקף הזכאים ושיעור זכאותם. בית המשפט המחוזי, בהחלטה קצרה, דחה את הבקשה, בקבעו כי פסק הדין שניתן היה הצהרתי באופיו ובתוכנו, ולפיכך לא ניתן לממשו באמצעות כונס נכסים.

לטענת המבקשים, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מקנה להם חלק יחסי בכל זכויות ונכסי הקיבוץ, אולם זה האחרון התעלם מזכויותיהם תוך סירוב לממש את פסק הדין. עוד טוענים המבקשים כי הקיבוץ מסרב ליתן להם הבהרה אם בכוונתו למלא אחר חיוביו מכח פסק הדין, תוך סירוב למסור להם כל מידע בנוגע לרכוש נשוא זכויותיהם. המבקשים חוששים, אפוא, כי יבוצעו פעולות אשר ימנעו בעדם מלממש את זכותם בסופו של דבר, ועותרים למינויו של משקיף, אשר סמכותו תוגבל להשתתפות בהליכי ההפרטה ולקבלת המידע הרלוונטי בכל הנוגע לזכויותיהם ולהליכי ההפרטה. המבקשים מדגישים כי הסעד המבוקש לא יגרע בשום צורה מזכויות הקיבוץ, אולם בד-בבד עשוי למנוע מהם נזק בלתי הפיך – ועל כן מאזן הנוחות נוטה לטובתם.

הקיבוץ, מנגד, טוען כי במסגרת בקשתם לסעד זמני, המבקשים מנסים להשיג את הסעד הסופי לו הם עותרים – מינוי כונס נכסים, ועל כן דין הבקשה להידחות, שכן הלכה היא שבית משפט לא יתן כסעד זמני את הסעד הסופי המבוקש על-ידי בעל דין. בנוסף, הקיבוץ טוען כי הסעד לו עותרים המבקשים אינו מוכר בדין, וכי לבית המשפט אין את הכלים לפקח על ביצוע תפקידו. הקיבוץ סומך את ידיו על החלטתו של בית משפט קמא, וטוען כי אין לאכוף פסק דין הצהרתי באמצעות צווים זמניים. בסוף דבריו המשיב טוען כי סיכויי הערעור של המבקשים קלושים, וכי סיכויי הערעור שהוגש על ידו טובים מאוד.

• דין הבקשה להתקבל בחלקה - אומנם הסעד אשר המערערים מבקשים אינו מוכר מפורשות בדין. עם זאת, אין לומר כי יש בכך כדי למנוע מבית המשפט להעניק סעד אשר תכליתו למנוע את סיכול הערעור, אף אם הסעד המבוקש אינו מבין הסעדים המנויים בפרק כ"ח לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

• שיקולי מאזן הנוחות - כידוע, על-מנת לשכנע את בית המשפט להעניק סעד זמני לתקופת הערעור, על מבקש הסעד הזמני להראות כי סיכוייו להצליח בערעור הינם טובים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו. בנסיבות המקרה דנן, קשה להתעלם מן העובדה כי הימנעות מהענקת סעד זמני עלולה להסב למבקשים נזק בלתי הפיך, משייתכן ולא יעלה בידם לממש את זכותם על-פי דין ברכוש הקיבוץ. עם זאת, אין בהענקת הסעד המבוקש משום פגיעה כלשהי בזכויותיו של הקיבוץ, ואין בה כדי להסב לו כל נזק. ברי, אפוא, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשים.

• סיכויי הערעור - אשר לסיכויי הערעור, קיים קושי לקבוע סיכויי ערעורו של מי מהצדדים גבוהים יותר. מחד-גיסא, בידי המבקשים פסק דינו של בית משפט קמא, אשר הצהיר על זכותם בנכסי הקיבוץ. מאידך-גיסא, אן להקל ראש בטענת המשיב לקיומה של שגיאה פרשנית אשר נפלה בפסק דינו של בית משפט קמא, בכל האמור לגבי בירור מהו "המועד הקובע" לצורך ביצוע ההפרטה והשיווק של נכסי הקיבוץ. במצב כגון דא, בו כפות המאזניים מעוינות, יש לזכור כי השיקולים בדבר מאזן הנוחות וסיכויי הערעור מקיימים יחסי גומלין ביניהם, והם תלויים זה בזה ומקרינים אהדדי.

על הקיבוץ להעביר לידי בא כוח המבקשים, עורך הדין אופיר נאור, דין וחשבון בתוך 60 יום, ובו פירוט ההליכים הרלוונטיים אשר התנהלו עד כה בכל האמור לגבי הליכי ההפרטה ושיוך נכסי הקיבוץ. בנוסף, המשיב יעביר דין וחשבון מידי 6 חודשים מאז העברת הדו"ח הראשון כאמור, אשר תוכנו ישקף את התקדמות ההליכים הרלוונטיים האמורים, וזאת עד למועד הדיון בערעור גופא.

- בבית המשפט העליון
- בפני השופטת עדנה ארבל
- בשם המערערים: עו"ד רועי הלוי
- בשם הקיבוץ: עו"ד אמיר מימרן