בג"ץ התיר (יום ג', 1.7.14) להרוס את חלק הבית בו התגורר זיאד חסאן חליל עואד, המואשם ברצח נצ"מ ברוך מזרחי בליל הסדר האחרון.
הבית שוכן בכפר אדנא ושייך למוחמד עואודה, אחיו של עואד. הלה טען, כי מדובר בענישה קולקטיבית בלתי חוקית ובצעד שאינו מידתי, הנוגד את המדיניות הנהוגה ביהודה ושומרון מזה קרוב לעשור. המדינה השיבה, כי בתקופות שבהן אירועי טרור הופכים לשגרה, אין מנוס מלהפעיל סנקציה זו, והצביעה על ההחמרה הניכרת בפעילות הטרור ביו"ש בשנתיים האחרונות.
המשנה לנשיא,
מרים נאור, אומרת, כי העניינים שהועלו בעתירה זו כבר הוכרעו בעבר בידי בית המשפט העליון. "בעיקרון מותר לרשות לשנות את מדיניותה, גם אם המדיניות נהגה משך תקופה של קרוב לעשור, ובפרט מותר לה לעשות כן עקב שינוי נסיבות", היא מוסיפה. "אין מקום להתערב בהחלטת המשיב שהגיע עתה לכלל מסקנה כי יש צורך בהרתעה מוחשית, וכי הריסת בית המפגע תיצור הרתעה כזו".
נאור קובעת: "טענתם של העותרים, שלפיה החלטת המשיב נגועה בשיקולים זרים בשל השפעת אירוע חטיפת הנערים, ולא מונעת משיקולי הרתעה, דינה להידחות. חטיפת הנערים היא חלק מההסלמה בפעילות הטרור באזור יהודה ושומרון, שעל-יסודה מצא המשיב כי חל שינוי נסיבות המצדיק את הגברת ההרתעה, באמצעות הריסת ביתו של עואד. כתב האישום כנגד עואד הוגש כאמור לפני זמן קצר, ביום 22.6.2014. כזכור, הדיון לפנינו התקיים עוד בטרם נודע כי הנערים החטופים נרצחו".
נאור מציינת, כי עואד שוחרר בעסקת שליט וחזר לדרך הטרור. לבסוף היא אומרת: "בשולי הדברים, ואולי לא בשוליהם, יצוין כי אין לפנינו מקרה של משפחה תמימת דרך שנקלעה בעל כורחה ל'חטאי אבות'. בנם של עואד והעותרת 2 [אשתו של עואד] מעורב עד צוואר בפעולתו של אביו, גם אם לא הוא זה שירה בנשק וגם אם לא נכח בשעת הפיגוע. העותרת 2, כפי שעולה מהודעותיו של הבן, ידעה על הטמנת הנשק ועל האימונים של עואד. עובדות אלה מחלישות את העוצמה המוסרית של טענות העותרת 2, וגם לכך משמעות לפי הפסיקה".
בג"ץ רשם לפניו את הודעת המדינה, כי למשפחה תינתן התרעה של לפחות 12 שעות לפני ההריסה, והורו לו לתת את דעתו לחוות דעת הנדסית מטעמו של עואודה בנוגע למשמעות ההריסה. השופטים
יורם דנציגר ו
אורי שהם הסכימו עם נאור. את עואודה ייצגו עוה"ד עביר ג'ובראן-דכוור וסיגי בן-ארי, את המדינה ייצגו עוה"ד ענר הלמן ועמרי אפשטיין, ואת הדס מזרחי וארגון אלמגור - עו"ד נפתלי ורצברגר.
