מנחם פרידמן, שהיה מנכ"ל
בנק לאומי בריטניה ולפני כן מנהל הסניף המרכזי של הבנק, הורשע (יום ג', 22.7.14) בגניבת 23.5מיליון שקל מהבנק בשנים 2007-2006, כאשר ניהל את הסניף הראשי. שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
יהודית אמסטרדם, הרשיעה את פרידמן בכל העבירות שיוחסו לו: קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה, קשירת קשר לביצוע פשע ועוד.
פרידמן אישר עשר פעמים הענקת אשראי ללווים פיקטיביים על סמך הצהרת עושר פיננסי פיקטיבית, בהיקפים של 4-1.5 מיליון שקל שניתנו בתוך רבע שעה. כל הלווים הופנו לפרידמן בידי חברו מאיר עובדיה, לקבלת הלוואות סולו - הניתנות על סמך אמון ביכולתו של הלווה להחזיר את הכסף וללא בטחונות. הלווים היו למעשה אנשי קש, אשר העבירו לעובדיה מאות אלפי שקלים מכל הלוואה ולא פרעו אותן. בסך-הכל אישר פרידמן בצורה זו עשר הלוואות לאנשים שכלל לא הכיר, אך למרות זאת הצהיר שהם מוכרים לו ועל סמך כך יכול היה לאשר את ההלוואות.
2.3 מיליון שקל בחשבונות
לדברי אמסטרדם, למרות שפרידמן לא הואשם בקבלת שוחד - מתחייבת המסקנה שהוא פעל תמורת כספים שניתנו לו מתוך ההלוואות. היא מצביעה על כך שבחשבונות בנק שלו ושל ילדיו נמצאו 2.3 מיליון שקל, שהופקדו בסמוך למתן ההלוואות הפיקטיביות שאישר, ודוחה את כל הסבריו של פרידמן לגבי מקורות הכסף.
פרידמן טען, כי הוא פעל על-פי שיקול דעתו ו"תחושת הבטן" שלו, וכי החריגה מן הנהלים הייתה ירושה מקודמו בתפקיד. לטענתו, ההלוואות שלא הוחזרו היו פרי של טעות ולא של פשע. לעומת זאת העידו שורה של בכירים בבנק לאומי, כי פעולותיו של פרידמן חרגו מכל נוהל וכי אסור היה לו לחלוטין להעניק את ההלוואות בצורה זו. אמסטרדם קובעת: "דרך הפעלת שיקול דעתו של הנאשם במתן הלוואות סולו הייתה באופן כה בלתי סביר וחסר היגיון ומנוגד לתורת האשראי, עד כי אין אלא להגיע למסקנה שהנאשם פעל משיקולים זרים".
אמסטרדם אומרת, כי אינה מאמינה לטענתו של פרידמן לפיה לא ידע שעובדיה מקבל תשלומים מהלווים. עוד דחתה את גרסאותיו של פרידמן לפיהן היה לו יסוד להאמין שההלוואות יוחזרו, ואת טענתו שלא ניתן היה לבדוק את הצהרות העושר של הלווים. לדבריה, איש אשראי מנוסה כמוהו היה חייב לדעת שאין סיכוי שההלוואות יוחזרו, ובחלק מהמקרים אף היו סימנים מובהקים לכך. לכן אין מסקנה אחרת מלבד זאת שפרידמן פעל במודע מתוך שיקולים זרים, תוך העדפת האינטרסים האישיים שלו ושל עובדיה על פני טובת הבנק.
לצחוק ואפילו לגחך
"אודה ולא אבוש, שאם זה לא היה נגמר בנזק ממוני לבנק לאומי, כשמדינת ישראל היא בעלת עניין בבנק ומחזיקה מעל 6% ממניותיו, אפשר היה לצחוק ואפילו לגחך מהסבריו של הנאשם על דרך חלוקת הכספים על-ידו", אומרת אמסטרדם. היא מצאה חיזוק להרשעתו של פרידמן בשורה של הלוואות דומות, אשר לא נכללו בכתב האישום אך הוצגו כמעשים דומים.
אמסטרדם מוסיפה: "לשמע אמירותיו של הנאשם על דרך מתן הלוואות הסולו על-ידו, סומר השיער: מנהל הסניף המרכזי, אדם מיומן ומנוסה השייך לחטיבה המסחרית, איש המעמיד באגף המסחרי אשראי במיליארדי שקלים, טוען בעדותו, כי מסוכן ליתן אשראי לחברה, שכן מדובר באישיות משפטית שיכולה לקרוס, ואז לא יהיה ממי לגבות את החוב, ולעומת זאת הוא מעדיף ליתן אשראי סולו לאדם פרטי ללא ביטחונות,רק על בסיס חתימתו, כשהוא מנמק זאת בכך ש'אוכל לרדוף אותו לצורך העניין עד היום האחרון, עד שאני אגבה'".
עוד אומרת אמסטרדם: "אין מדובר בטירון בתחום האשראי, ואף לא מדובר במי שהתרשל במעשיו, אלא במי שמנסה לאחז את עיני בית המשפט כדי להסביר את התנהגותו הפלילית. הנאשם בעדותו לא יכול היה להתחמק מכלל בסיסי במתן אשראי: הצורך לבדוק עם הלוֹוה מקור סילוק ויכולת החזר. בצר לו, נתלה הנאשם על הצהרת העושר שלא נבדקה משמע, כל לוֹוה יכול 'לקשקש' מה שירצה, ולתמוך בעל-פה את טענתו שיש לו ממה להחזיר, ולכאורה - הנאשם מסתפק בכך!".
עובדיה ורוב אנשי הקש שנטלו את ההלוואות - אברהם גולדנברג, רפי עובדיה, אייל קורנבליט, ניסים נרדיה ומרדכי בנבנישתי - הודו במסגרת הסדרי טיעון ונדונו למאסרים בפועל או לעבודות שירות. נוטל הלוואה נוסף היה דן קריב, לשעבר מבעלי חברת מטוסי הריסוס כים-ניר, אשר ריצה עונש מאסר על עבירות ניירות ערך. הלוואה נוספת ניתנה לכדורגלן העבר עופר דיגמי, אשר אמסטרדם לא האמינה לעדותו והעדיפה עליה את גירסתו במשטרה.
את המדינה ייצגו עוה"ד טוני גולדנברג ולילך כץ, ואת פרידמן - עוה"ד
משה ישראל,
אלימלך קורצווייל ודביר סיני.
